רייכר מתרגז: מה קרה לתרבות השיח?

אני מרבה להתבונן בטלוויזיה, מקשיב בצמא לרדיו ומגלה בכל פעם מחדש כי תרבות השיח בארצנו התחדשה פלאים. היא הפכה להיות מרובת צלילים. הדיבור מפי מגישים, קריינים ומשתתפי תוכניות המלל הוא מהיר, בצרורות ובנהמות שאני מודה שאני מתקשה להבינן. אינני מבין מדוע קריין הקורא טקסט מוכן בקפידה, ואפילו מנוקד, יורה את הדיבור בצרורות כאילו מישהו עומד מעליו ומאיים עליו בנשקו: אם לא תיחפז יבולע לך רע.

ומדוע בתוכניות שבהן משתתפים דוברים אחדים, במקום שכל אחד יביע בנחת את הגיגיו יורים בדרך כלל שלושה או ארבעה משתתפים, בצוותא, נהמות חסרות פשר, כאשר איש איננו מקשיב לדברי רעהו? הללו משסעים זה את זה בעוד המשפט עושה את צעדיו הראשונים וההססניים בחלל האוויר.

מדוע חלפו לבלי שוב הימים שבהם דיבור קרייני הרדיו והטלוויזיה היה בהיר וחד ולא נורה בצרורות?

אני בן לדור שמרני, כנראה. כאשר אני שומע את דן כנר קורא חדשות, אני מבין ומאזין לכל מילה והברה, ואילו כאשר קרייני הדור החדש הצעיר והנמרץ מספרים לי על שאירע לפני שעה קלה, נדמה לי שהם נמצאים בעיצומו של האירוע ומחמת הלחץ אינם הוגים אף משפט כהלכה. תמיד נחפזים. אפילו תחזית מזג האוויר נאמרת בצרורות מהירים לבל,  חלילה, תשטוף סופה עזה את האולפן.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

אני יודע שהדור הצעיר קורא את הדברים האלה ומרחם עלי. הם בוודאי לועגים לאלה שאינם מבינים כי דיבור מהיר ללא הגייה נאותה של מילים הוא הזרם החדש. אני, למשל, הייתי כותב מכתבי אהבה המתפרשים על פני עמודים אחדים רבי תיאורים צבעוניים, והיום מחזר נלהב מסמס: "היי" ו"כאילו" בקיצורים הראויים על מנת שלא להתאמץ חלילה ולחבר משפטים בנויים כהלכה.

אני עדיין מייחל למשפטים כמו "הרוח ליחשה בינות לעופאים. זו הייתה שעת רצון של בין הערביים". אני בטוח שאם הייתי משתמש במילים הללו בשיח תקשורתי כלשהו הייתי זוכה לקיתונות של לעג על השפה המיושנת והבלתי מובנת.

גמלה בליבי ההחלטה: אמשיך להתייסר ולא להבין את העברית החדשה ואמשיך להתמכר לשפת התנ"ך העתיקה והנכונה שעדיין נשמעת מעת לעת בכלי התקשורת המיושנים.

פניות לגדעון רייכר בדוא"ל: [email protected]

עוד עם רייכר:

מי ניצח?

הכביש כשדה קרב

הגזענות מרימה ראש

אני מרעיש - אני קיים

רוצים לדבר על נושאים אקטואליים, להחליף דעות, לשמוע ולהשמיע? היכנסו לפרלמנט של מוטק'ה