רייכר מתרגז: מותר להתנצל

כל אחד מאיתנו שגה בחייו. מעד מעת לעת. אבל רק מעטים גילו את הסוד הגדול: היכולת להודות בטעות ובמשגה ואף להתנצל. יאיר לפיד, שכוכבו דרך ומאות אלפים העניקו לו את קולם בקלפי, קבע ביהירות בראיון עתונאי: אני מניח שאהיה ראש ממשלה. ההסתערות עליו כמנהג המקום הייתה אכזרית. והנה, לפיד הנבון עשה את מה שמנהיגים אצלנו שכחו זה מכבר - הודאה בטעות. בראיון שהעניק השבוע לעיתון "ידיעות אחרונות" אומר לפיד בשפה בהירה וברורה: כאשר אמרתי בתשובה לשאלה שאני מניח שאהיה ראש ממשלה זה היה אחד הדברים המטומטמים שאמרתי. יש לי חדוות דיבור שלא מתאימה לפוליטיקה.

אלה אמירות נבונות המוחקות באבחת חרב את האמירה המתנשאת הקודמת. כך צריך. שהרי זו האמת. אכן, האמירה הייתה בלתי מוצלחת ויהירה. מדוע לא להודות בטעות?

אבל היכולת הנפשית להודות במשגה איננה נחלתם של רבים. חיים רמון הוא לכל הדעות פוליטיקאי מחונן ומוכשר בעל מעלות רבות ומגוונות ואף הגיע להישגים לא מעטים, ביניהם הפיכת קופות החולים לנגישות לכל תושב בארץ הזו, וכאשר כבר היה קרוב ללשכת ראש הממשלה, כאשר הקריירה שלו נסקה למרומים, גהרה עליו עלמת חמד במדים וביקשה להצטלם בחברתו ואף החניפה כנראה לגבריותו ורמון נשק לה על שפתיה. כאשר, וכך טענה התביעה, לשונו התחככה בשלה. השאר הפך לנחלת ההיסטוריה: משפט מביש וקביעה משפטית נחרצת, גזר דין של גרדומים לקריירה פוליטית נוסקת. השופטות קבעו כי אכן הלשונות התחככו זו בזו.

הבה נתאר לעצמנו את התסריט הבא: החיילת הנלהבת, שאכן נצמדה לשר, ועל כך אין ויכוח, לא שיערה לעצמה כי לשונו תתחכך בשלה, וכאשר אצה רצה נסערת והתלוננה במשטרה לא באמת חפצה בהרס הקריירה של רמון. ואילו הוא היה אומר לחוקר המשטרתי את המשפט הבא: היא צודקת. טעיתי. אני מבקש את סליחתה. היא גהרה ונצמדה אלי על מנת להצטלם בצוותא, ובטעות סברתי שאני יכול לנשקה. התביעה, כך אמר היועץ המשפטי בכבודו ובעצמו, הייתה קרוב לוודאי גונזת את התיק במגירה מאובקת, ומלבד ידיעה ססגונית במדורי הרכילות כוכבו של רמון היה נוסק והמשפט היה נמנע. אבל הוא הכחיש ונלחם ונתבע. מדוע לא ילמדו אישים רמי מעלה את אמנות בקשת הסליחה, ההודאה בטעות הסוכרת פיות ומנטרלת אויבים?

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

הבה נתאר לעצמנו שיעקב פרנקל, המועמד לתפקיד הבכיר במערכת הבנקאות בישראל - נגיד הבנק, זה שהלשונות הרעות שלפו מתהום הנשייה פרשה שבה ניסה ליטול חליפה מבלי לשלם בעבורה היה מגיב, אפילו בחיוך: נכון. היה אירוע מביך. אני אחזתי בחליפה ושוחחתי בטלפון שיחה נרגשת מאוד ולא הבחנתי בכך כאשר יצאתי עם החליפה מהחנות. אחר כך הכול הסתדר. שילמתי וביקשתי סליחה. ברגע כתיבת הדברים הללו היה פרנקל ספון בלשכתו המהודרת בירושלים, מנווט את כלכלת הכספים של ישראל.

דוגמאות נוספות מצויות בשפע. נישאים ומורמים מעם צריכים לשנן מעת לעת אפילו בשנתם את המשפט: טעיתי. או בלשונו הציורית של יאיר לפיד: "אמרתי דברים מטומטמים". כל כך פשוט ונפלא. אבל מי אנחנו שנבין לנפשם של מורמים מעם שטרם למדו כי מחלצות פאר הם בגדי המלך החדשים, ואילו ג'ינס מהוה הוא לבוש שבהחלט מכסה על פגם זה או אחר.

פניות לגדעון רייכר בדוא"ל: [email protected]

עוד עם רייכר:

למי קראת חמודה?

איפה מורא האל

מה בריא ומה מוקצה

הניחו לנבחרים