רייכר מתרגז: מי יגן עלינו

ההפגנה בירושלים הייתה גדולה ומרשימה. מאות אלפים נקהלו, וחלקם מררו בבכי: אוי לנו כי נפלה עלינו רעה גדולה. עם ישראל השב לארצו לאחר אלפיים שנות גלות מבקש לגייס אותנו, מיטב הנוער היהודי המדקדק במצווה קלה כחמורה. אנא אנו באים? מי יתפלל אם לא אנחנו? מי ישמור על הגחלת?

בין באי העצרת היו גדולים בתורה, ביניהם הרבנים הראשיים לישראל, ואנחנו, צאן מרעיתם, התבוננו והחרשנו. נמלאנו בושה. לא ייתכן שהבחורים הללו יתנתקו מספרי הקודש על מנת להגן על עם הבחירה מפני הבאים עליו לכלותו. לעתים התגנבה המחשבה ללב: אולי הצדק איתם? הגיעה השעה שאנחנו, החילונים אוכלי טרפות, נחזור בתשובה. נגדל פיאות, בנותינו תגלחנה שערן ושביס יעטה את ראשיהן, נדבוק בתורה, וחלילה לא נישא נשק ולא חרב. שהגויים יתחמשו סביבנו וירקו עלינו אש וגופרית וישגרו לבתינו מחבלים עמוסים מטעני נפץ, ואנחנו נישא תפילה זכה למרומים.

ואם היושב במרומים לא ישמע לתפילתנו? מה נעשה? נפרוש כמנהגנו כפיים ביאוש. אנחנו, עם הבחירה, עם הסגולה, כבר גלינו מארצנו פעם ופעמיים. כבר סקלו אותנו במרוצת הדורות, העלו אותנו על גרדומים במהלך אלפיים שנות גלות, וכבר העלו שישה מיליונים מאיתנו על המוקד. וכל העת הזו ייחלנו והתפללנו לרגע הגדול שהבורא ישיב אותנו לארצנו הישנה והטובה. הנס התרחש. מיטב בחורינו אחזו בנשק במלחמת השחרור, הלוחמים העזים גם שחררו את הכותל ואת הר הבית במלחמת ששת הימים. מדוע? מפני שהיושב במרומים היטה לנו את חסדו וסוכך עלינו, אבל גם רצה שנאחז בנשק, שאחרת היינו נוחלים תבוסה.

ועתה, כאשר קמים עלינו ללא הרף, מה נעשה? שוב לא נלבש מדים? האם האויב יובס? או שמא נשוב לגלות לאחר שארצנו תימסר לידי גויים וערלים? מה אומרים גדולי הפוסקים שהשתתפו בהפגנה? כיצד הם משיבים על השאלה: מי יגן עלינו ביום פקודה?

אם כולנו נשמע למוצא פיהם, הרי כולנו, על טפנו ונשינו, נחזור בתשובה. ננוע בדבקות מעל ספרי התורה, ומי מאיתנו ישא חרב על מתניו? אף אחד. כולנו נישא פנינו למרומים. שהרי הקב"ה יתברך שמו יגן עלינו ביום פקודה. ואם חלילה  יקומו עלינו שוב אויבינו ולא יהיה בנו מי שיתגונן נגדם, נצא שוב לגולה, ובתינו יחרבו ובתי תפילותינו יעלו באש, ונתחיל שוב במסע הנדודים. גם אז יהיו דבקים במצוות שיתרצו: נענשנו על כי לא דבקנו במצוות. כך נגזר עלינו ויש לקבל את הגזירה באהבה. כך גם אמרו גדולים בתורה על ששת המיליונים שנשרפו בתופת השואה.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

אבל בינינו לבין עצמנו, הרי כל אותם צעירים בריאים וחסונים המתחמקים מאימת הגיוס יודעים בסתר ליבם כי תפילה אין בה די, וכי אחיהם, אלה החילונים המשוקצים, הם אלה שיאחזו בחרב ויגוננו עליהם בגופם ביום פקודה.

האם זו מצווה שיש לקדשה או שמא הגיעה העת להרהורי חרטה? ניתן בהחלט להקפיד על קלה כחמורה וגם לשאת בנשק. שאלו נא את גדעון ומאות המלקקים שאחזו בחרב וקמו להגן על ארצם.

לעתים מתגנבים ללבנו הרהורי כפירה: אולי מוטב שלא נהיה עוד עם בחירה, אלא נהיה ככל העמים והשם ישתבח שמו יבחר בעמים אחרים שיגלו מארצם ויסבלו הרג ונדודים?

אנחנו מבקשים חיים שלווים כיהודים כשרים שאינם חיים על כספי גמילות וחסד, אינם מתחמקים מעבודה, אלא מתמסרים ללימודים המעוגנים בעידן המודרני, ומפרנסים בכבוד את משפחותינו מבלי לפשוט יד.

התעוררו בני ישראל, כי הגיעה העת להתחדשות.

פניות לגדעון רייכר בדוא"ל: [email protected]

עוד עם רייכר:

סכנה דו-גלגלית

מאסר בתנאי בית הבראה

בג"ץ אינו תיאטרון

מצוקה או הטרדה?

שאלה של אמונה

רוצים לדבר על נושאים אקטואליים, להחליף דעות, לשמוע ולהשמיע? היכנסו לפרלמנט של מוטק'ה