רייכר מתרגז: מי יציל אותנו?

הנערה ענבל זועקת לעזרה ומתחננת באוזני מוקדנית תורנית במד"א בטלפון החירום: הצילו... הבית עולה באש.

היכן את מתגוררת? שואלת המוקדנית, וזו שאלה נכונה, שהרי יש לשגר אליה עזרה.

אני... מגמגמת הנשרפת ומוסרת את כתובתה.

באיזו קומה?

ראשונה... אומרת הנחנקת, וקולה נמהל בזעקת יאוש. הצילו!

היכן את עכשיו? חוקרת המתשאלת, וקולה קר ושלו כקרחון בשפיצברגן. אין בקולה אהדה או רצון להשתכנע במצוקה.

אני במרפסת...

מדוע את לא יוצאת מהבית? מתעניינת לדעת מורת הנבוכים.

השיחה מצמררת. ציטוטים נבחרים ממי שהופקדה על הטלפון הגואל שתפקידו להציל חיים מרתיח את הדם באיוולתו ובעיוורונו. את כל אלה ראינו ושמענו והבנו מדוע ענבל האומללה נשרפה למוות ומד"א לא הוזעקה לעזרתה.

עוד קטע מצמרר המעיד אולי על תגובות דומות במצבים נואשים:

.

תורנית מד"א: למה את עושה משחקים? תקשיבי רגע... אל תצעקי....

כלומר, כאשר ביתך עולה באש, יש לשמור על שלווה וקור רוח. השיחה האומללה, שכנראה יש רבות כמותה, אולי לא בתוצאתה הנוראה, מסתיימת. הנערה האומללה נשרפה למוות. העזרה לא הוגשה.

עוד דוגמה:

אחד הנערים החטופים לוחש בטלפון: נחטפנו.

המאזינה במשטרה מחליטה בהבזק פרוידיאני כי מדובר במתחזה. היא בוודאי שואלת את עצמה, מדוע ללחוש? מדוע אי אפשר לספר באריכות, בקול רגוע וצלול, כיצד קורה ששלשה נערים הממתינים לטרמפ נחטפים בידי בני בליעל. הרי אם, חלילה, נחש היה עובר ברגע זה ליד רגלה של הטלפנית השלווה היא בוודאי הייתה זועקת בקול גדול אמאל'ה... אוי... נורא... אבל מי שלוחש "נחטפתי" בוודאי מתחזה.

החטופים טרם נתגלו.

כיצד מגיב אלי בין, מנכ'ל מד"א אל מול המצלמה? - אנחנו מקבלים מיליוני קריאות בשנה. חלקן הטרדות שווא. והוא מסכם: המוקדנית לא הייתה אולי נחמדה...

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

כיצד נחלצים מהמבוך הזה? כיצד יבחינו הטלפנים בתחנות ההצלה בין קריאות שווא של מתחזים לבין משוועים לעזרה של ממש? אין דרך להבחין. גם את בתי החולים פוקדים במהלך השנה רבבות מתחלים או סתם דאגנים. אז מה? האחיות, הרופאים ושאר מגישי העזרה הדחופה צריכים להטות אוזנם כאפרכסת ולאבחן את טון המתלונן ולברר האם הוא מזעיק אותם לשווא? או אולי לחבר אותו למכונת אמת ולקבוע מי באמת זקוק לעזרה?

על כן יש לקבל החלטה אמיצה: יש להיענות לכל קריאה לעזרה. אין זה מתפקידם של הקשבים בתחנות ההצלה והכורים אוזנם למשוועים לעזרה להפוך לשעה קלה לזיגמונד פרויד ולקבוע מי מתחן חסר מעצורים ומי זו שביתה עולה באש ברגע זה ממש. יש להתייחס לכל קריאה כאילו היא קריאת אמת.

מה שיש לעשות ובדחיפות הוא לתקן תקנה או לחוקק חוק שיקבע כי טרדן טלפוני יצטרך לשם קנס כבד או אפילו, אם הוא סדרתי, להישלח לכלא. קל מאוד לגלות מטרידנים, שהרי הטלפון שלהם הוא זה המבשר על הקריאה לעזרה. מטרידן יידע מעתה ואילך כי יצטרך לשלם מחיר כבד עבור ההטרדה, ואילו הנזקקים לעזרה יקבלו אותה כחץ מקשת .

השאלות היחידות שצריכות לשאול כל תחנות ההצלה, כיבוי אש ומגישי העזרה הדחופה הן: מה קורה? ומהי הכתובת?

אחר כך, בזמנם הפנוי, יפענחו את השיחות המוקלטות ויחפשו בהן שפע של איכויות קוליות.

 גם הטון שבו עונים לקריאות ההצלה מרגיז במיוחד. מה את מתרגשת? שואלת הטלפנית במד"א התשובה הייתה צריכה להיות: אני נשרפת. וזה מרגש. וגם כואב.

הבה נסכם: כל תורן או תורנית בתחנות ההצלה צריכים להיות קשובים, רגישים ונענים במהירות. אלה שלא מוכשרים לכך ישמשו בתפקידים אחרים.

פניות לגדעון רייכר בדוא"ל: [email protected]

עוד עם רייכר:

מתלכדים תחת איום

חיים על תנאי

למצליחנים הידד

אין תמורה

רוצים לדבר על נושאים אקטואליים, להחליף דעות, לשמוע ולהשמיע? היכנסו לפרלמנט של מוטק'ה