רייכר מתרגז: מפחדים מהשלום

וידוי אישי: בחצי הלילה התעוררתי משנתי שטוף זיעה. בחלומי הבנתי לפתע את העובדה המרה: אין סיכוי לשלום בעתיד הקרוב בינינו לבין שכנינו הפלשתינים.

אינני מדינאי, אם כי ראיינתי במרוצת השנים את בן גוריון, גולדה, דיין, רבין, בגין, ושהיתי במחיצתם שעות רבות בעבודתי ככתב הפרלמנטרי של "ידיעות אחרונות". גם אינני שמאלני או ימני. אינני דתי ולא רודף חרדים. למדתי בכיתות א' וב' בתלמוד תורה לבנים "שילה" בירושלים, ואפילו זכיתי לציון "מצטיין" בתורה, ואת שנותי הבוגרות עברתי בקיבוץ "יחיעם" של השומר הצעיר, שם לא הקפידו על דיני הכשרות. על כן, כל מה שאומר כאן בא מנהמת לבי ולא מהשקפה פוליטית.

אין לשכנינו הפלשתינים שום עניין בשלום, וזאת מאז שחר לידתה של מדינתנו. הראייה: כל אימת שהשיחות בינינו לבינם מתקרבות להסכם של ממש, הם נסוגים בבהלה. הסיבה פשוטה להפליא. הם מפחדים, כאמרתו המפורסמת של ראש ממשלתנו. שלום איתנו פירושו שמנהיגיהם לא יתרוצצו עוד בבירות העולם, מתענגים ללא כל נטילת אחריות ומושיטים ידם לתרומות כמסכנים ונרדפים. זה מעמד שיש בו יוקרה ויתרון ואין בו שום נטל של שלטון.

ברגע שיהיו להם מדינה וגבולות והם יצטרכו ליטול אחריות על תברואה, שיכון, ושאר מרעין בישין של שלטון, הרי שכל התענוגות ימוגו כלא היו. הזרמת התרומות תיעלם ביעף ושוב לא יתכסו באיצטלת המסכנות שיש בה יתרונות לא מועטים. הם דומים בעיני למובטל המקבל אלפי שקלים לחודש כנתמך, וכאשר מציעים לו עבודה נחשקת ששכרה נמוך מזה שהוא מקבל כמובטל הוא מתרחק מההצעה כמפני אש ודוחה אותה בק"ן טעמים ותירוצים.

גם העזתים לטעמי לא מעוניינים בשלום שיכריח אותם לטפל בענייניהם כראוי. נסוגונו, עקרנו יישובים, סילקנו מתיישבים מבתיהם, החזרנו לעזתים את חוף הים. והם? משגרים אלינו טילים, שהרי כמוכים ונרדפים הם מאושרים להפליא.

נסוגונו מלבנון בחטף, והתוצאה: חטיפת חיילים והטרדות והצקות. מדוע? שלטון רופף ואנשי חיזבאללה שזקוקים לתירוצים הם קרקע פורייה למשטמה. אנחנו התירוץ - אויב משותף מאחד את כל חלקי העם בלבנון המפולגת.

הראייה: מצרים כרתה איתנו ברית שלום. מדינה גדולה שיש בה סדרי שלטון, עומדת בו בגבורה אפילו לנוכח שתי המלחמות שניהלנו בלבנון ובמבצע רחב היקף בעזה. ירדן אף היא אמנם נתקפת בסערת רגשות שלילית כלפינו מעת לעת, אבל עדיין אוחזת בשלום ומתמידה בו. על כן ברור להפליא מדוע אין סיכוי ששכנינו המפולגים המתכתשים בינם לבין עצמם לא ירצו איתנו בשלום אמת של ממש. אנחנו התירוץ לכל המחלות והפגעים.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

ואנחנו? גם אנחנו חוששים מפני השלום שיושג בהסכם רב ויתורים. אנחנו צפויים אז למריבות פנימיות ולמלחמות אחים שיתבעו מאיתנו קורבנות רבים, לא רק נפשיים וכלכליים. הוצאות הענק הכרוכות בפינוי מתיישבים יפילו ממשלות.

מלבד מלחמות פנימיות מתישות אנחנו צריכים במקרה של חתימת הסכם שלום להסתכן בכך שכל רפה שכל פלשתיני יוכל לשגר טיל בודד לנתב"ג ממרחק של קילומטר בקו אווירי או אפילו להניח מטען, והתוצאה: שדה התעופה שלנו, העורק הראשי של ישראל דרכו עוברים מיליוני נוסעים ותיירים מדי שנה, ישותק לתקופה קצרה או ארוכה, והמחיר כבד ללא נשוא.

על כן, אנא, השלום הנכסף, כלך לך. לך מאיתנו! שוב אלינו בעוד שנות דור. בינתיים נעשה כמנהג הגששים ונתנהג כאילו... כלומר, נשמיע נהמות של רצון, אבל נדאג לכך ששום הסכם של ממש לא ייחתם. הפלשתינים מצידם ידאגו כמנהגם שנות דור לפוצץ את השיחות ברגע של התקרבות להסכמה.

זו המציאות העגומה. כל השאר הן הזיות חולפות.

פניות לגדעון רייכר בדוא"ל: [email protected]

עוד עם רייכר:

סכינים בתיקי התלמידים

נשק התלונה

ירושלים עדיין נצורה

קיבוצניקים בשוליים

רוצים לדבר על נושאים אקטואליים, להחליף דעות, לשמוע ולהשמיע? היכנסו לפרלמנט של מוטק'ה