רייכר מתרגז: נשק התלונה

רתחתי מזעם כאשר קראתי את הכותרות הזועקות בעיתון, בטלוויזיה וברדיו: המשטרה בודקת תלונה: שר בכיר הטריד מינית...

צקצקתי בלשוני כמנהג עממי, אוי לנו שכך קורה... מי השר? התעניינתי וגיליתי, אם כי שמו אסור היה בשעות הראשונות בפרסום, כי הוא איש ישר דרך שאני מכירו אישית, בעל נאמן לאישה אוהבת, מוכשרת ורבת פעלים.

מתי הטריד? שאלתי את עצמי, והמשכתי בקריאה בשקיקה רבה: התשובה: לפני 15 שנה. אוי! זעקתי, ומדוע רק עכשיו נזכרה האישה הפגועה? התשובה: המתלוננת סירבה בזמנו לגשת למשטרה, ורק היום מישהי פנתה בשמה לעדי מאירי החרוצה מ"קול ישראל".

האם התלונה הושלכה לסל, שהרי חלה עליה התיישנות? חלילה. היא העלתה סומק על לחייה לאחר שנקברה. הרי כל עבירה בספר החוקים, להוציא רצח, חלה עליה התיישנות כבר אחרי עשר שנים, אם לא פחות מכך. מדוע, למרבה התדהמה, החליט היועץ המשפטי לממשלה על חקירה, אפילו אם לא יהיה ניתן להעמיד למשפט את החוטא לכאורה? התעלומה טרם נפתרה.

נניח שהמשטרה תחקור ותגלה שאין ממש בתלונה שעליה חל חוק העובש? שהרי כבר במכונת אמת נתגלה, כך על פי הפרסומים, כי האישה, זו הפגועה לשעבר, לפחות במחצית מהתלונה, שיקרה.

השר הבכיר, שהוא סילבן שלום, מרגע זה ואילך יצטרך להסתיר את פניו מחמת הבושה, והחקירה תארך בוודאי עד תום הקדנציה שזה עתה החלה, או שיזקוף ראשו בגאון ויהדוף גלים של מקטרגים מלעיזים ומשמיצים. כיצד מתגוננים? אין שום אמצעי הגנה בפני הנשק הקטלני הזה של פרסום שלילי שלעתים, אולי גם הפעם, אין בו ממש.

שני אנשי תקשורת מפורסמים, מראיינים שרכשו לעצמם מוניטין ותהילה בהרבה שנות עמל ויושרה, הכול יודעים למי הכוונה, הושלכו לפח האשפה לאחר שבמהלך חדשים אחדים רגמו אותם בכל הערוצים שורה ארוכה של משמיצות ומשמיצים נטולי שם ופנים. גם כאשר טוהרו מכל בדל חשד ואשמה נדמה כי שוב לא ישובו למקצועם, וזאת על לא עוול בכפם. זו רעה חולה.

אני עצמי חושף כאן לראשונה שאף אני סבלתי מהתנכלות כזו, שבדרך כלל מתפרצת כאשר מישהו רע לב מבקש להכפיש מישהו ברגע של קנאה, זו הניזונה מאש יוקדת וחולנית.

אני בן יחיד להורים יוצאי פולניה. הורים דלי אמצעים. בערוב ימיהם, כאשר אבי נחלש וחלה, אני, על חשבוני, העברתי אותם לבית אבות מכובד בבירה ואף דאגתי במהלך למעלה משלושים שנה למיטב הטיפולים על ידי מומחים נודעים ופקדתי אותם חדשות לבקרים.

לפני כחמש שנים הוצגתי כמועמד מספר 2 ברשימת הגמלאים לכנסת, ולפתע, באתר של עיתונאי לשעבר, שפיו נוטף ארס ורעל, פורסם בשמו כי גדעון רייכר, כן זה שכולם מכירים, זנח את אמו האלמנה בחיפה על אף עושרו (הלוואי) ולא דאג לה.

ובכן, אמי לא הייתה אלמנה בחיפה אלא נשואה לאבי היקר, פועל בניין לשעבר. לא רק שלא זנחתי את הורי האהובים, אלא שכאמור, מימנתי את העברתם לבית אבות בבירה כדי שיהיו סמוכים לידי וטיפלתי בהם באהבה ובחום וכל הוצאותיהם היו עלי, שהרי פנסיה דלה של פועל בניין אין בה כדי להתקיים בארצנו המתעמרת בקשישיה.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

מה אעשה? שאלתי את עצמי, אגיש תביעת דיבה? ודאי שאזכה בה, אבל היא תתנהל במשך שנים, הוצאות עורכי הדין ירקיעו לשחקים ובינתיים כל המדינה כולה תשמע את דברי הנאצה מפיו של הנתבע הרשע, וחלקם בוודאי ינידו בראשם : "תמיד ידענו שהוא כזה..", כנהוג לגבי רכילות ארסית ומכפישה.

ויתרתי. חרקתי שיניים בזעם, ואותו נבל מכפישן הושמץ אף הוא על ידי אישה שפנתה אלי כעיתונאי וטענה כי בעל אותה וחילל את גופה, ואף השביע אותה על קבר אמו המנוחה בטקס מוזר על מנת לשכנעה שהוא יקיר לבבה. מובן שלא פרסמתי אף מילה, שהרי בכך הייתי חוטא בחטא נורא. אשתו, ילדיו ונכדיו היו מאדימים מבושה. והוא, ידוע בזכות פעילותו הנמרצת למען טוהר ויושר בהתנהלות המדינה, היה נרגם בכל כיכר והיה נרמס עד עפר בעקבות אותה, אולי, עלילה.

הבה נחזור לסילבן שלום. האם יוכל להציג את מועמדותו לכהונת נשיא המדינה? ודאי שלא. הרי מיד ישלפו מבית הגנזים את הטענות של אותה עדה שכחנית שעד כה רקמה בסתר את התלונה. וכיצד ניתן יהיה לאמת או להכחיש את הטענה, אם ממילא לא יוכל להתקיים משפט בעוון העבירה לכאורה, שהתיישנה? בקיצור, הרי לכם מעגל קסמים שאין ממנו מוצא.

על כן אולי ראוי מעתה שייאסר בחוק פרסום טענות, השמצות ודברי לשון הרע, אלא לאחר שהתבררו במשטרה, וזו שחררה אותם רק לאחר בדיקה יסודית שתתנהל בחשאיות רבה נטולת הדלפה על מנת להגן על כבודם של הנחקרים.

גם קציני משטרה בכירים, ואחד מהם היה מועמד ראוי לרשת את המפכ"ל, אף הם סופגים מעת לעת מטחי אש רעה, ועד אשר יוכחו כעבירה, או כהשמצה, יחרב עולמם והם יאבדו את תפקידם ואת שמם הטוב עליו עמלו בשקידה.

בפיו של כותב השורות הללו בקשה: כל אימת שאתם שומעים על פרשה חדשה שטרם הוכחה, או טרם נחקרה, חשבו על יקיריכם, בבת עיניכם, אם הם עצמם היו הנחקרים, כיצד הייתם מגיבים? על כן נא לא לקנות בקריצה דברי לעז, אלא לאחר שהתבררו עד תום, וזאת בהליך קפדני שלא ייסחב עת רבה.

פניות לגדעון רייכר בדוא"ל: [email protected]

עוד עם רייכר:

ירושלים עדיין נצורה

קיבוצניקים בשוליים

קללות על גלגלים

מי יגן עלינו

רוצים לדבר על נושאים אקטואליים, להחליף דעות, לשמוע ולהשמיע? היכנסו לפרלמנט של מוטק'ה