רייכר מתרגז: קללות על גלגלים

אני מבקש את עזרת הקוראים לחידה שאין לה בעיני פתרונים. כיצד אירע שבמחוזות העברית, שפת התנ"ך העתיקה, השתלטה מעת לעת שפה קשה של מקללים המשתמשים בשפת עילגים. מדובר בתגובה להגיגים שאני מעלה במוטק'ה, האתר המנהל רב-שיח עם גולשים רבים.

למשל, ברשימתי "סכנה דו-גלגלית" יצאתי בקריאה תקיפה לרוכבים דו-גלגליים שלא להפוך את המדרכה לזירה המסכנת את ההולכים. גם טענתי כנגד רוכבי האופנועים שבזים לעתים לחוקי התנועה, עוקפים מימין ומשמאל ללא כל מעצור וחונים על מעברי חצייה עד שיתחלף הרמזור ויתיר להם לפרוץ בשעטה.

דברי הופצו גם בפייסבוק, ושם זכיתי לתגובות אחדות של משתמשים שלימדו אותי כי האינטרנט התיר את חרצובות הלשון של מקללים אחדים ששפתם גסה והם מתלהמים חסרי בושה.

דוגמאות? בבקשה.

דניאל רב ההשכלה מהטכניון שיגר אלי מילות נאצה: רייכר אתה טיפש... תבדוק לפני שאתה פותח את הפה המסריח שלך... עניתי לו שאני מקפיד על צחצוח שיניים בוקר, צהריים וערב, וגם פוקד את השיננית שלי מעת לעת. דניאל התנצל.

עוד דוגמה: מר קופורוסוב המצטלם באתרו בחברת אופנוע שאותו הוא חובק בחום שיגר אלי משפט אחד רב תעוזה: לך ת--יין. מאחר שאמי הפולנייה, מנוחתה עדן, אסרה עלי לדבר בשפה גסה, אני נזהר מלצטט את הקללה השגורה והידועה. אחר כך התוודה אותו מקלל כי כלל לא קרא את מאמרי, אלא שיגר את קריאת הקרב סתם כך, בדרך של שגרה.

עוד? בבקשה. רן, המעיד על עצמו כי הוא בוגר מכללה, טען כלפי גילי המופלג לכאורה: פעם היית עיתונאי, כך כתב בפייסבוק למען תבל ומלואה, ועכשיו הפכת לזקן מריר נוטר טינה. הגבתי בסערה: אינני מריר. אני דווקא מביא פרנסה לביתי מדברי הומור ושנינה, ואני שמח וטוב לב, ועל כך יעידו בני המשפחה.

ועוד קבע רן אבחנה דקה: הראייה שלך נחלשה. לא שתקתי. הבהרתי לו כי דווקא התחזקה, ואינני זקוק למשקפיים לא בקריאה ולא בנהיגה, וזאת יאשר רופאי רב ההשכלה.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

בעוד אני מתקשה להבין מדוע העליתי עלי את חמתם של הרוכבים על דו-גלגליים, שהרי כל מי שעיניו בראשו יודע שחלקם אינם מכירים כלל את חוקי התנועה, ורוכבים על דו-גלגלי חשמלי חרישי על המדרכות אינם נדרשים כלל לרישיון ולהדרכה בטרם יאחזו בכלי הרכב המסוכן הזה וישעטו ללא כל מעצור ואבחנה.

דני שדה, עיתונאי מוכשר, נחלץ לעזרתי, מבלי שידע זאת, כאשר כתב בטורו "משפט שדה" ב"ידיעות אחרונות" כי הוא נדרס על המדרכה ברחוב אבן גבירול בתל אביב על ידי ילד שרכב על אופניו החשמליים בחרישיות רבה. הילד, שטרם מלאו לו בר מצווה, חמק מהמקום במהרה ודני, העיתונאי, בדק וגילה כי האופניים הללו דוהרים במהירות, עד כדי 40 קילומטרים לשעה.

הגיעה העת שאדריכלי התנועה המופקדים על הצווים, התקנות והחוקים המסדירים את חייהם של ההולכים על המדרכה ישימו קץ למנהג הנלוז שבו הולך רגל חשוף לפגיעה בכל דקה. זה מנהג מקומי שאין לו אח ורע בתבל כולה, חוץ מהודו רבת האוכלוסייה.

ראוי לעודד דו-גלגליים. אדרבא. אבל יש להתקין להם מסלולי תנועה לא על המדרכה, בינות להולכי רגל תמימים ועגלות ילדים, אלא על הכבישים, כנהוג במדינות החרדות לבריאותם של האזרחים.

פניות לגדעון רייכר בדוא"ל: [email protected]

עוד עם רייכר:

מי יגן עלינו

סכנה דו-גלגלית

מאסר בתנאי בית הבראה

בג"ץ אינו תיאטרון

מצוקה או הטרדה?

רוצים לדבר על נושאים אקטואליים, להחליף דעות, לשמוע ולהשמיע? היכנסו לפרלמנט של מוטק'ה