רייכר מתרגז: שיחות השלום

פעמי שיחות השלום נשמעים ברקע. השלום עם שכנינו הפלשתינים מקיש על דלתנו ואנחנו, לפחות מחצית מאיתנו, על פי הסקרים האחרונים, נמלאים בחרדה ובפחד. רק שלא יבוא, אנחנו אומרים, שהרי נצטרך לוותר על שטחי מולדת אהובים, יישובים שנבנו, שדות שנחרשו ובני אדם שייעקרו מבתיהם.

הלא כל שיר ששרנו, כל חלום שחלמנו, דיבר על השלום המיוחל. והרי הכול יודעים כי השלום עם מצרים היטיב איתנו, מנע מלחמות והרג ואפילו עתה, כאשר טלטלה אוחזת בקהיר ומנהיגים מודחים - השלום איתן ויציב. ירדן שכנתנו, שאליה זורמים נחילי פליטים מסוריה, אף היא שומרת בקפידה על ההסכם, הקריר אמנם, אך יציב.

רק כאשר הפלשתינים, מרחק של ידוי אבן מנתב"ג, מדברים על שיחות השלום חלקנו מתמלא יראה וחלחלה. ואכן, הוויתורים הפעם יהיו מכאיבים הרבה יותר מאשר פינוי ערבות סיני. העת הזו מדובר בבתים הסמוכים, בריחות הנישאים עד אלינו, בקולות בני אדם הקרובים לחצרנו. אם הפעם לא יעלה ההסכם יפה, כולנו מאוימים. כולנו ניאלץ להיות ספונים במקלטים.

הספקנים צודקים כאשר הם טוענים: תקדים עזה - מה הוא מלמד? שם הותרנו מאחורינו בתים ושדות, ומה קיבלנו בתמורה? ים של שנאה והרס וטילים? מי לידנו יתקע שלא יקרה כך גם בגבולנו החדש הנושק למרכז המדינה? מה יהיה אז?האם נשוב ונכבוש ונקיז דם? והעולם? הרי הוא יטיל בנו איומים, חרמות ודברי גינוי. ואנחנו, כאשר נעלה על מטוסים בנתב"ג, נישא פנינו ביראה לעבר הגבול הקרוב שמא ישוגרו משם כלי משחית ומוות?

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

ואם ייחתם הסכם ברוב טקס עם מנהיגי הפלשתינים, מי לידנו יתקע שהפיכה קרובה לא תביא לכס השלטון קנאי דת חשוכים שישובו וילטשו עיניים חמדניות ליפו, לירושלים ואפילו לחיפה? ואם נמשיך לקיים את מאזן האימה הנוכחי - לא מדינה פלשתינית, אבל דו קיום נסבל עם שני מיליון וחצי תושבים נטולי זכויות אזרחיות - האם לנצח יימשך מצב מביך זה? האם ארגונים בינלאומיים, וביניהם אמריקה ידידתנו הגדולה, לא יאיצו בנו להעניק זכויות אזרחיות של הצבעה ושיתוף בכל תחומי החיים? ואז מה? מולדת העם היהודי בציון המתחדשת תהפוך למדינה דו-לאומית? זו שדחינו בשאט נפש עוד בשלהי 1948 כאשר הכרזנו על הקמת המדינה? האם נחיה במדינה שבה הצביון היהודי ימוג ונתכנס בבתינו מעבר לחומות ולגדרות ובכנסת ישראל יישבו לפחות מחצית מי שאינם יהודים?

מה עושים? כיצד ניתן לקבל החלטה שקולה כאשר המבוכה ואי הוודאות שולטים בכול?

הדתיים נושאים פניהם למרום ומתפללים, ומה יעשו החילונים? במי ישימו מבטחם? אלה הרגעים שבה אין להתקנא בנציגינו בבית הנבחרים. הם אלה שמעמסת הדורות מאז חורבן הבית מוטלת על כתפיהם השחוחות. הבה נישא תפילה זכה שהשכל וההיגיון ינחו אותם בדרך הנכונה.

פניות לגדעון רייכר בדוא"ל: [email protected]

עוד עם רייכר:

הקרב על הנמלים

האב כבר נענש

למי שייכות המדרכות

הרוגז הוא המקור לחיוניות שלי