רייכר מתרגז: שתיקת הדגים

בימים אלה של חגים ואכילה גסה ומופרזת הזיכרונות מציפים אותי. אני ממתין לדגים העולים על השולחן, אבל יחד עם זאת אני מצדד במאבקם של כל הארגונים המגינים על בעלי החיים ותומך בחוק אשר קבע באחרונה כי לא עוד ימכרו דגים חיים בבתי העסק ובמרכולים.

אני זוכר ימים רחוקים כאשר כל ערב חג היו הורי קונים זוג קרפיונים שוקקים אשר היו נהנים עד בלי די בחדר האמבטיה בביתנו, שלא היה מתרוקן ממימיו עד אשר עלו הקרפיונים על שולחן החג או השבת.

כילד הייתי מתבונן באמי או באבי החובטים בראשו של הדג האומלל שנקשרתי אליו רגשית. אני, שעקבתי אחר מהלכיו באמבטיה, הייתי רואה בלב נשבר כיצד חותכים את גופו איברים איברים, בעוד הוא רוטט. זו הייתה השגרה בבתים רבים בישראל. שלא לדבר על כך שכחבר קיבוץ הייתי רואה כיצד מולקים ראשיהן של תרנגולות או מנקבים ככברה בסכין את גופו של בעל חיים דשן שכשוחר יהדות אני מנוע מלהסגיר את שמו.

והנה אני שמח לגזירה החדשה שבעיני היא מצווה: רק דגים מצוננים או קפואים. ההמתה של דגים חיים לנגד עיניהם של תינוקות וילדים רכים בשנים היא חטא שאין לו כפרה.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

גם בעתיד אחוש אהדה כלפי הדג שיעלה על שולחני ויציץ אלי ממעבה הקיפאון שלו. אחוש רגש אשמה על כך שהדג העולץ הזה ניטל נגד רצונו ממעמקי הים והפך קורבן לתאוות האכילה של המין האנושי. אבל אתנחם בכך שידי לא הייתה במעל ועיני לא שזפה את הוצאתו להורג.

אינני צמחוני אבל אם הייתה מוטלת גזירה על המוני בני האדם לא עוד לשחוט פרות שלוות מלחכות דשא ולבקע ראשיהם של דגים או להתיז בגרזן את ראשם של בעלי חיים טמאים שהיהדות לא מכירה בקיומם, הייתי מצטרף להמוני הנגמלים מהאכילה הגסה הזו. אבל אז, לדאבון הלב, הייתי מגלה כנראה שמומחי תזונה ברחבי תבל היו מבשרים על מחלות ופגעים שבאו בעקבות האיסור על אכילת דגה ובשר.

על כן אני עדיין מתלבט בטרם אהפוך לצמחוני, ומייחל למחקר חדשני ומהימן שיבשר על מאכל חדש, צמחי, שיתפוס את מקומם של הבשר והדגה. כולנו ממתינים.

פניות לגדעון רייכר בדוא"ל: [email protected]

עוד עם רייכר:

אזהרה ריקה

אוהב לא אוהב

הקרב על ירושלים

שעמום בשידור חי

מה קרה לתרבות השיח?

רוצים לדבר על נושאים אקטואליים, להחליף דעות, לשמוע ולהשמיע? היכנסו לפרלמנט של מוטק'ה