חזרה לבריאות טובה

רצות למרחקים: בנות 60+ בטריאתלון

הן לא מוותרות לעצמן על אף אימון, יום יום, ומעידות שהן מרגישות צעירות וחיוניות מתמיד. הכירו את הנשים שמשתתפות בתחרות הטריאתלון, וחצו זה מכבר את גיל 60
מאת יוספה קמחי 04/06/19
רצות למרחקים: בנות 60+ בטריאתלון
גם הבנים והנכדים מפרגנים. דבורה בליי (מימין) ונילי בר לב, צילום באדיבותן

 

 

 

לעולם אל תגידו לעולם לא: בשבת האחרונה התקיים טריאתלון הנשים בהרצלייה ע"ש תמר וסוזי דבוסקין, כמדי שנה. בין המתחרות עדנה, דבורה ונילי, כולן עברו זה מכבר את גיל 60 ואין להן שום בעיה להתמודד עם זה. בגיל שבו רוב הנשים נהנות מגמלאות מפנקת, הן מנהלת אורח חיים קפדני הכולל תוכניות אימון מפרכות, תפריטי תזונה מאוזנים וסרגלים מקצועיים, המסייעים להן להימנע מפציעות.

 

טריאתלון נחשב לאחד מענפי הספורט המאתגרים ביותר. הוא משלב שחייה בים, רכיבה על אופניים וכמובן ריצה. כולם ברצף, בלי הפסקה. בגיל מתקדם הוא דורש הקשבה מרבית לגוף ובקרת עומסים קפדנית, אבל זה לא מה שמונע מעדנה גביש, 74, דבורה בליי, 67 ונילי בר לב, 65, מלהשתתף בו מדי שנה בהצלחה רבה.

 

עדנה גביש גרה ברמת גן, גרושה, אימא ל-3 ילדים וסבתא ל-9 נכדים. כל בוקר היא משכימה בשעה חמש וחצי בדיוק. היא לא יוצאת להאכיל את החתולים וגם לא להשקות את הגינה. גביש עוסקת מזה 16 שנים בטריאתלון ולא מוותרת לעצמה, מדי יום, על אף אימון. "הספורט גורם לי להרגיש צעירה, חיונית וקלה", היא מחייכת. "התזונה שלי השתנתה מקצה לקצה, בלי דיאטות, ומדדי הבריאות שלי מעולים".  

 

 המקצה של השחייה בים. "מי שסבור שטריאתלון הוא לצעירים בלבד טועה ומפסיד". צילום: צלמי שוונג

 

 

איך קמת והתחלת עם זה?

"לא קמתי. דווקא הייתי חולה. הייתי בת 58 וסבלתי מוורטיגו, סחרחורות איומות. יום אחד ישבתי וצפיתי בטלוויזיה וראיינו שם מישהי, צעירה ממני בשנתיים, שהשתתפה בטריאתלון. אז לא ידעתי מה זה, אפילו לא ידעתי לבטא את המילה הזאת. הסתכלתי ואמרתי לעצמי וואלה, כשאני אבריא אעשה גם. כשהחלמתי נרשמתי לטריאתלון הנשים בהרצליה, קניתי אופניים אחרי 35 שנה שלא רכבתי, ואמרתי לעצמי: אני עושה את זה. לא הייתי ספורטאית בעברי. שחיתי מדי פעם בבריכה, לא משהו מקצועי. לא ידעתי לשחות חתירה אפילו".

 

אז התחלת ישר מטריאתלון? איך צלחת את זה?

"זה היה טריאתלון הנשים הראשון שלי ועשיתי המון טעויות כי הייתי חסרת כל ניסיון. לא היתה לי קבוצה ולא היו לי מאמנים. לא הבנתי מה פתאום לצאת ממים מלוחים ולעלות על אופניים. נכנסתי לים עם בגד ים ואחר כך הייתי צריכה להחליף לבגדי רכיבה צ'יק צ'ק, כשאין תאי הלבשה. הייתי לבד. לא ידעתי בדיוק מה עושים אז פשוט הסתכלתי מה אחרים עושים ולא ויתרתי לעצמי. זה קסם לי".

 

 

"עד גיל 50 הייתי בטטת כורסה"

 

 "הכי חשוב להקשיב לגוף". נילי בר לב (מימין) ודבורה בליי, צילום באדיבותן


 

גם דבורה בליי ונילי בר-לב, זוג חברות שהתחרו בשבת האחרונה בטריאתלון, החלו לעסוק בספורט המאתגר בסביבות גיל 50. בליי, אדריכלית, נשואה ואימא לשניים מהרצלייה, הגיעה לאימון כוח בקאנטרי קלאב לפני 19 שנים וראתה מודעת פרסום שמזמינה נשים להשתתף בטריאתלון. "חשבתי לעצמי 'למה לא?', ממילא בחדר הכושר רצתי ושחיתי, אז החלטתי להירשם למקצה העממי", היא נזכרת. "הצטרפתי לקבוצה שכבר מתאמנת וראיתי שזה מדליק אותי". בליי מעידה על עצמה כבעלת משמעת עצמית גבוהה מאוד. "אני מתאמנת 6 ימים בשבוע ומשתדלת להקפיד על מזון מתאים ואורח חיים בריא". 

 

בר לב מהרצלייה, יזמית עסקית בתחום האופנה ובעלת בלוג נשים, התחילה מריצת מרתון ומשם התגלגלה, תרתי משמע, לרכיבה על אופניים ושחייה - לאחר ששמעה על העוצמות הנשיות שחווים במהלך התחרות. "לראות נשים בכל הגילים, בכל המידות ומכל הצבעים עושות ספורט וכולן מחייכות, זו חוויה שאני מאחלת לכל אחת ואחת", היא נלהבת. "עד שהתחלתי לעסוק בספורט הייתי בטטת כורסה קלאסית. עד גיל 50 האמנתי שספורט מזיק לבריאות ולא עשיתי כלום".

 

הכניסה של נשים לעולם התחרותי יכול להיעשות, לדברי בר לב, בהדרגתיות ולפי מטרות מוצהרות, ואם אפשר – בחברותא. "כל אחד יכול לקבוע לעצמו את כמות האימונים שהוא רוצה ויכול. אני כבר בשלב שהאימונים שלי הם בעיקר לנשמה ולגוף ולא כדי להגיע לאולימפיאדה. אני מאמינה בכוחה של קבוצה להקפיץ אותך קדימה ביג טיים, ומאד ממליצה".

 

"גם כשאין לי חשק אני אוספת את עצמי ויוצאת בכל זאת לאימון". עדנה גביש, צילום באדיבותה

 

 

איך הטריאתלון השפיע על הבריאות שלכן?

גביש: "היו לי המון פריצות דיסק לפני כן, ומאז שאני רצה אפילו פעם אחת לא חוויתי פריצת דיסק. אני גבולית במדדי לחץ הדם, ובזכות הספורט אני מסתדרת בלי לקחת תרופות. הרופא שלי אמר לי מפורשות שהספורט השפיע לטובה. ביום שאני עושה ספורט, לחץ הדם יורד פלאים. הכולסטרול והשומנים בדם ירדו פלאים. במקום לקחת תרופות אני עושה טריאתלון".  

[#middleBanner] 
קורה שאין לכן חשק לקום בבוקר לאימון? איך אתן מתגברות על זה?

 

בליי: "ודאי. קורה שקשה לי לקום בבוקר אבל אני לא מוותרת. אני קמה בין 5-6 בבוקר. למדתי את זה מבעלי. קמים מוקדם, שותים קפה באיזי ורק אחרי שעה יוצאים לעשות את הפעילויותאני חוזרת הביתה למקלחת ואחרי זה נוסעת לעבודה. זה כבר הפך לשגרה. אני כבר לא מסוגלת

0  תגובות  אהבו


קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עוד בבריאות טובה

"הספורט בשבילי זה אוויר לנשימה"
במשך 32 שנה הייתה שרה זיו (63) מורה לחינוך גופני ומחנכת. בגיל 52 גילו אצלה סרטן שד, והיא נאלצה לפרוש מעבודתה...
לקריאת הכתבה
תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן
רצפת האגן הנשית מושפעת מכל שינוי ומתח שעוברים על גוף האישה. זה נכון בכל גיל ובכל עונה אבל במיוחד בחורף,...
לקריאת הכתבה
"באמצעות הריקוד אפשר לחולל שינוי ענק בחיים"
בוקר יום שני. אולם הכנסים במרכז הפנאי כבר מלא בכ-25 נשים, שעברו מזמן את שנת ה-60 לחייהן, רובן אפילו את שנת ה-70....
לקריאת הכתבה
למעלה
חזרה