רק קליף ביום וקליף בליל

מכירים את השורות הבאות: "ישנן בנות, ישנן בנות / שמשתגעות ממש על קליף / ולא רוצות הן שום תחליף / רק קליף ביום וקליף בליל / וקליף הוא מלך ישראל"? אחרי ההופעה הראשונה של קליף ריצ'רד בישראל ב-1963, ההערצה לזמר הבריטי הגיעו לשיא, כתב הפזמונאי יורם טהרלב את שירו "ישנן בנות", והנציח את התופעה לדורי דורות.

בסוף שנות החמישים ובכל שנות השישים של המאה שעברה היו בארץ שני מחנות: מעריצות קליף ומעריצות אלביס פרסלי. גם בבריטניה סערו הרוחות סביב השאלה מי הזמר הטוב מהשניים. המצב היה נפיץ עד כדי כך שבכל פעם ששודר ברדיו שיר של אלביס, שודר אחריו שיר של קליף, ולהפך, כדי לרצות את כל המעריצים.

אלביס המרדן, עם הבלורית הגבוהה והאגן המקפץ מעולם לא הופיע בארץ, ואילו ריצר'ד לא רק שהופיע כאן, כאמור, בשנות השישים, אלא שב ב-1969 שב לכאן לצלם סרט דוקומנטרי מוזיקלי בשם "זו ארצנו", שבמהלכו הקליט גרסה באנגלית לשיר "ירושלים של זהב". ואם לא די בכך, בשנת 1988, במסגרת חגיגות ה-40 למדינה, הוא שב להופעה נוספת.

אפילו המשקל שלו לא השתנה, והוא עדיין דק גזרה, בלבוש מחויט ובשיער עשוי בקפידה. "פרישה אינה נכללת באוצר המילים שלי", אמר ל'דיילי מייל'. ואיך יפרוש? הנה, אפילו למעריצים שלו בארץ לא הספיקה הופעה אחת, ולכן נוספה לו עוד הופעה בארץ, והוא יופיע כאן השבוע פעמיים.

עוד על תרבות ובידור:

אני לא הורס, אלא מנציח

היו לי מלא שניצלים לטגן

הנני כאן