שובה של המחאה החברתית

ב-12 במאי צפויה המחאה החברתית בישראל להתחדש. אנחנו ישראלים, וככאלה אנחנו מיד מחפשים מה מניע את המחאה החברתית, העיקר לא לשרת אינטרס שמנוגד לעקרנות שלנו. אבל האמת היא שהמחאה החברתית בישראל אינה נגזרת של בני הפלוגתא הישראלים של פעם: זה לא עניין של ימין ושמאל, קפיטליסטים וסוציאליסטים (קומוניסטים!) יהודים וערבים, חילונים ודתיים. צריך להבין את שני צדי המחאה (התומכים והמתנגדים) בצורה אחרת לגמרי. מי שמתנגד למחאה החברתית בישראל הוא מי שנהנה מהסדר הקיים. זה לא רק השלטון או הצבא או הטייקונים וגדודיהם. גם האיגודים המקצועיים החזקים, למשל, מתנגדים למחאה החברתית. יש לכך סיבה פשוטה: הסדר הקיים משרת אותם, מאפשר להם לקבל משכורות גבוהות ופנסיה מובטחת. אין להם עניין בסדר חדש. אבל בישראל יש שישה, שבעה או אפילו שמונה עשירונים שנפגעים מהסדר הזה. כן, לא פחות משישים אחוזים מהאוכלוסייה, ואולי הרבה יותר, הם נפגעי השיטה הישראלית. אפשר להאשים את הממשלה, אפשר להאשים את הטייקונים, אפשר להאשים את הבטחוניזם או את ההסתדרות. כל זה לא משנה. מה שמשנה הוא הפער הבלתי נתפס בין אלה שחיים פה בנוחיות לבין אלה שקיומם עומד באופן קבוע על סף תהום. ולכן, בעוד שבועיים, כשתשוב המחאה ותפרוץ, אל תאמינו לדוברים המהוקצעים של מתנגדי המחאה. בממשלה יגידו שזה פוליטי. בתאגידים הגדולים יקראו לראשי המחאה קומוניסטים שרוצים לייסד פה כלכלה בסגנון ברית המועצות. מנהיגים יגידו שהמוחים הם חבורה של ילדים חסרי אחריות. יגידו עליהם שהם תל אביבים מפונקים עם הורים מכפר שמריהו. יגידו עליהם שהם לא עשו צבא, או שהם משתמשטים, או שהם ג'ובניקים. יגידו על אנשי המחאה הכול כדי להימנע מהאמת: שאנשי המחאה מייצגים רוב מוחלט של העם שנפגע מהסדר הקיים. ולכן כשיגידו עליהם שהם שמאלנים ומשתמטים ופוסט ציונים וילדים חצופים ואוכלי חינם, זכרו את האמת: אנשי המחאה הם הנציגים האותנטיים ביותר של כל מי שמתקשה להוציא את לחמו ואת בקתתו בארץ הזו. הם הנציגים של העניים המרודים, של חסרי הבית העזובים ברחוב, של ניצולי השואה והקשישים המוזנחים במוסדות סיעודיים מרוחקים, של הפועלים קשי היום, של עובדות הניקיון, של הקופאית הרוסיה והאתיופית, של כל מי שקולו לא נשמע. המחאה החברתית תישא על דגלה את חוסר הצדק של של מדינה שקוראת לעצמה "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", ושאחרים קוראים לה "המדינה הכי פחות שוויונית בעולם המפותח". והיא מייצגת לפחות שישה מכל עשרה ישראלים, אפילו אם חלקם מתנערים ממנה ויורקים בפניה. המחאה החברתית היא התקווה היחידה של ישראל לנורמליות, והתזכורת המהדהדת ביותר שאיום קיומי הוא לא רק טילים.
עוד על כסף וכלכלה:

האיום האמיתי

התייקרות הדלק והחשמל: מי אשם

הגבלת דמי הניהול: הרווח שלנו

דמי ניהול: תתמקחו

הלוואה: לא בכל מחיר

מה כדאי לזכור בימים של משבר