שובר הלבבות ודיוות הבמה

הוא היה שובר הלבבות הגדול של תל-אביב, משורר שנוי במחלוקת אך עתיר כישרון, זעם חברתי ובעיקר - יופי מהמם. היא היתה הדיווה של הבמה העברית, בארץ ובחו"ל, מבוגרת ממנו בכ-15 שנה. נפגשו במקרה או שלא במקרה, התאהבו, עשו בת (הזמרת אילנה רובינא) מבלי להינשא, היו לעמודי התווך של הבוהמה התל-אביבית הסוערת של שנות ה-30. אחר כך נפרדו, והפכו כל אחד לסמל ישראלי בפני עצמו. הם - אלכסנדר פן וחנה רובינא. אחרי הסרט אודותיהם שנוצר לפני מספר שנים עכשיו באה עדנה מזי"א ונותנת גם תשובה בימתית. הגירסה התיאטרונית שלה לוקחת את הסיפור ומציבה אותו על רקע מלחמת התרבות התל-אביבית הגדולה של אותם שנים - זו שהתנהלה בכל עוזה בין המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, לבין מייצגו של דור המשוררים החדש, הזועם והחותר לשינוי לשוני כבד בשירה העברית המתחדשת - אברהם שלונסקי. ביאליק היה אז בשנות ה-60 שלו, שלונסקי - במחצית גילו.


פן, שעלה ארצה מרוסיה אך שנים מעטות קודם לכן, רק התחיל לכתוב שירה בעברית - ומייד צד את עיניהם של ביאליק ושלונסקי. אלא שעד מהרה המיליטנטיות הקומוניסטית שלו גרמה לשיריו להיצבע באדום - ולגבירי השירה העברית - לסרב לפרסם את יצירותיו בעיתונים ובכתבי-העת שערכו. חובב שירה, נשים, יין וזמר - פן יפה-התואר והמסעיר מצא עד מהרה את דרכו לליבותיהן ומיטותיהן של הנשים התל-אביביות. פעמיים נישא - רעייתו הראשונה, בלה, ילדה לו את בתו זרובבלה ובן שנפטר כתינוק. לאילנה רובינא - אותה פגש כשיחד עם ידידו, משה זמירי, עיבד את המחזה "בכור השטן" לתיאטרון הלאומי - לא נישא. הרומן ביניהם נמשך כשלוש שנים והסתיים זמן קצר לאחר הולדתה של אילנה, כשחנה היתה בת 47. בתו השלישית, סינילגה, נולדה מאשתו השנייה, רחל - אחות בבית החולים ליולדות שאותה פגש כשבא לבקר את רובינא בחדר הלידה. כמי שלא השגיח יותר מדי על בריאותו, הסוכרת ממנה סבל גרמה לו לנזקים גופניים כבירים, ששיאם בכריתת שתי רגליו על ידי הרופאים. הוא נפטר ב-1972, בגיל 66. רבים משיריו הליריים הולחנו, בהם "וידוי", "היה או לא היה", "לא אני הוא האיש", "אדמה אדמתי", "סורו מני", ועוד. חנה רובינא, "הגברת הראשונה של התיאטרון העברי", נולדה כמו פן, ברוסיה, ב-1892. ב-1917 הצטרפה לתיאטרון "הבימה" שנוסד באותה עת, ויחד איתו עלתה ארצה ב-1928. מספר שנים אחר כך פגשה את פן - ושניהם הפכו למרכז הבוהמה התל-אביבית. העובדה שנולדה להם בת מחוץ לנישואים עוררה בימים ההם רעש עצום בציבור השמרני. ובאותה תקופה, ממש באותם בתי קפה, ניטשת מלחמת התרבות בין שני מגליו של פן - ביאליק ושלונסקי. שלונסקי, בן גילו של פן, משתייך לקבוצת אנשי רוח ושירה שטענה כי החיים המודרניים מחייבים צורת ביטוי ולשון אסתטית חדשה, שתבטא את המציאות החדשה - זאת כיציאה נגד שירתו של ביאליק. "ראיתיכם בקוצר ידכם" - היתה הכותרת של מאמר שפירסם בעניין זה, כשהוא מהווה פה לשורה שלמה של יוצרים צעירים. כשהם יונקים את השראתם מן המודרניזם הרוסי ומן האקספרסיוניזם הגרמני - שמצא ביטוי גם בקולנוע הגרמני של אותן שנים - הם מרדו במה שכונה "דור ביאליק" בהחדירם לשירה העברית את מאפייני שירת אירופה בת זמנם. על רקע הסצינה הבוהמית הזו של אותה תקופה, שנעה בין "כסית" ל"שלג הלבנון" - הקפה הספרותי הראשון של העיר העברית הראשונה, אשר בו מתרחש המחזה - מתחוללת עלילתו.



"היה או לא היה" - התיאטרון הקאמרי בימוי: עמרי ניצן
תפאורה ותלבושות: אורנה סמורגונסקי ודרור הרנזון מוסיקה: יוסי בן נון משתתפים: הלנה ירלובה (אילנה רובינא), שגוייסה מתיאטרון היידישפיל; יחזקאל לזרוב (אלכסנדר פן), יוסי גרבר, רבקה גור, אלי גורנשטיין, ועוד. למועדי ההצגות -

לחצו
[/u]