כתיבת שירה

ציווי. ועוד איזה ציווי!! - כאשר קוראים בפרשת "לך לך" את הציווי שציווה הקב"ה את אברהם אבינו וביקש ממנו לנטוש את ארצו, מולדתו ואת בית אביו, אנחנו מרגישים את עצמת ההדהוד של ציווי זה.
לנטוש את השורשים ולנדוד אל הבלתי נודע.
על אחת כמה וכמה כאשר קוראים את הציווי הזה בשיר נשי מובהק מפי אישה!
הציווי אינו מופנה ישירות לאיש אלא ויש לראות בו ציווי לכול. וכאן את הרשית לעצמך לאמץ ציווי זה.

הדוברת כמשתמע, מצווה על עצמה לעשות את הקשה מכל ולעזוב את אורח החיים אשר היא רגילה איליו, לנטוש מרצונה.
כאן מביא אותי, הקורא אל נטישה "נשית אחרת שגם קשורה לפרשה, והיא נטישת הגר את בית אברהם.
נטישה זו מרצון. (בראשית ט'ז פסוק ח':): "ותאמר מפני שרי גבירתי אנכי בורחת". ז"א שהנטישה וההליכה לארץ " הלא נודעת", לגורל לא נודע נעשה כתגובה למצב בלתי סביר ובלתי נסבל.

"קחי בתרמילך
צידה מועטה וצרור זיכרונות"
הדוברת כאן אינה צריכה הרבה צידה לדרך. הרי " הרוח" תוביל אותה. אותה רוחה מצווה "לכי לך..." אך אינה מוותרת על " צרור זיכרונות" !!

הדוברת מעצימה את הציווי בעוד בקשות. ומקסים בעיניי הדרישה "חושי את האדמה,הזרה לצעדייך".

ולבסוף איחולי ה "לכי לשלום"!!
שיר תעצומות נשי מעניין ויפה.
אך איני מבין או מוצא צורך ב "והישארי נדהמת"

ובהקשר למשפט היפה "חושי את האדמה,הזרה לצעדייך" אעלה מילים של יורם טהרלב בשיר "השמש תעבור עלי"

ישנם ימים ללא מרגוע
בם לא אמצא לי נחמה
ומוכרחה אני לנגוע
בעשבים, באדמה
לפסוע באותה הדרך
בתוך פריחת הכרכומים
ולהיות כל כך אחרת
ולפרוח ערב הגשמים.

רק תפילה אשא
הוי אלי, אלי
שהשמש תעבור עלי
ותראה לי שוב את משעולי
הוי אלי, אלי
רק תפילה אשא
שהשמש תעבור עלי
ותיקח אותי אל המסע.
...

מהנה איך שנודדים על שיר טוב :-)
סוף שבוע מבורך!

http://www.youtube.com/watch?v=77YbQKcvkIc