22/01/16
המשוררת עדנה סנט וינסנט מיליי כתבה על חייה בדרכה המיוחדת,
זהו השיר היחיד שתרגמתי אי- פעם.
נרי דולק בשני קצותיו
טרם עלות השחר, יכלה.
אך - הו, אויביי
והו , רעיי,
אורו כל-כך יפה.
זהו השיר היחיד שתרגמתי אי- פעם.
נרי דולק בשני קצותיו
טרם עלות השחר, יכלה.
אך - הו, אויביי
והו , רעיי,
אורו כל-כך יפה.
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
התרגום שלך, אלישבע, מעולה לדעתי.
סימן השאלה הוא של דליה.
והכתיבה של עדנה מיליי.
אני מבינה כך : הנר דולק בשני קצותיו - חייה אינטנסיביים מאד. סוערים מאד.
מובן שבאופן זה, הנר לא יחזיק מעמד זמן רב ויכבה עוד בטרם יסתיים הלילה {יעלה השחר}.
קרי: בקצב כזה היא לא תאריך ימים, אבל מה זה חשוב, העיקר שהחיים יפים כל-כך. בדרך שהיא חיה אותם.
תודה בענין התרגום, זה פשוט \"נכתב\" לי. בגלל שהשיר כל-כך קצר, ארשה לעצמי להביא כאן גם את המקור
my candle burns on both ends
it will not last the night
but oh my foes
and oh my friens
it gives a lovely light/
לא תיקנתי בעזרת עריכה מפני שזה גורם תמיד להתכווצות השורות.
אני לא התכוונתי לסימן שאלה ממשי - אלא לעובדה שאצל הקורא, לפחות אצלי, נותר סימן שאלה.
\"והיום איננו כלה\" מאת צ\'ינגיס אייטמטוב.
\"הנרות בערו עד כלות\" מאת שאנדור מראיי.
/טרם עלות השחר, יכלה/. - ואילו חיי קצרים.
/הו, אויביי והו , רעיי, אורו כל-כך יפה/ -
הו אויביי, הו ידידי הממשיכים לבעור בזוהר הלהבה...
ענין החברים והאויבים לא היה ברור לי בהקשר של חייה,
אבל עכשיו, לפי הפרשנות שלך, it makes sense
המקור נמצא בתשובתי לתגובתך הראשונה..
תודה על השיר. נראה לי שהדוברת, תיאורה מאד אמיתי, לתחושת
מצבה, שהינו, ייתכן, קרוב מותה, שאינה בציין. תיאורה את קוצר זמנה,
בא לביטוי בנר הדולק בשני קצותיו, מה שמקצר את זמן תאורתו,
ומכפיל את אורו.
יופי של שימוש תאורי, בחפץ שימושי.
יפה אמרת: מקצר זמן התאורה ומכפיל את עוצמת האור.
כך בדיוק הבנתי גם אני.