הפרלמנט של מוטק'ה

מתוך נאום הפתיחה בקונגרס הציוני הראשון, 29.8.1897
היום, י' באייר, הוא יום הולדתו של הרצל (לפני 156 שנה); וחשבתי לנצל הזדמנות זו כדי להעמיד על מכונם כמה שקרים שאנטי-ציונים מפיצים על הרצל, והזוכים גם לביטוי מעל דפי רוטר. לקריאה מקיפה יותר מהכתוב כאן, אני ממליץ בחום על -

* מאמרו המעולה של יורם חזוני - "האם הרצל רצה מדינה יהודית?" ואשר פורסם בכתב העת 'תכלת', כאן - http://tchelet.org.il/article.php?id=183&page=all .

* החוברת של 'אם תרצו' - "הרצל מנהיג שלא נס ליחו", שפורסמה כאן - https://imti.org.il/wp-content/uploads/2015/05/%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%9C.pdf .

אבל מקורות אלה ארוכים, וחשבתי ללקט כמה מדברי הרצל - ציטוטים של דבריו - כדי לעורר ענין, שאולי יוביל לקריאה המלאה יותר. אז מעבר לכותרת, הנה עוד כמה-

על זיקתו של הרצל למורשת היהודית ולהיסטוריה היהודית:

"ההישג הגדול ביותר של הציונות הוא הבאת נער שאבד לעמו בחזרה ליהדות"
הרצל, מכתבים ויומנים, כרך ה, עמ' 302

"אנחנו מזהים את עצמנו כאומה על פי הדת"
יומן הרצל, 15 ביוני, 1895

"מעשי האכזריות של ימי הביניים היו חסרי תקדים, והאנשים שעמדו בפני עינויים אלה ודאי היה בהם משהו חזק מאוד, מעין שלמות פנימית שאבדה לנו. דור שגדל בנפרד מן היהדות חסרה לו שלמות זו... אין הוא יכול להישען על עברנו ואין הוא יכול לשאת עיניו אל עתידנו. לכן נתכנס שוב לתוך היהדות ולעולם לא נרשה עוד לעצמנו להיות מגורשים מן המבצר הזה... בכך נשיב לעצמנו את השלמות הפנימית האבודה שלנו, ויחד עימה קצת אופי – אופי משל עצמנו. לא אופי אנוס, שאול, חסר-אמת, כי אם אופי משלנו"
הרצל, יהדות, 13.11.1896, בתרגום חזוני

למניעת ספק: הרצל לא היה דתי, ולא רצה כאן מדינת הלכה; זו כנראה אחת הסיבות בגינה הוא מושא לשנאה של חוגים חרדיים שונים. אבל השקר כאילו הוא רצה לנצר את כל העם היהודי - או רצה להתנצר בעצמו - הוא פשוט שקר. הוא נסמך על ציטוט חלקי של דברי הרצל עצמו; והנה הציטוט המלא:

"בראשונה פגעה בי שאלת היהודים עד מאד. אולי היה זמן, שהייתי מתחמק ממנה ברצון, אולי אל הנצרות, לכל מקום שהוא. מכל מקום, היו אלה נטיות עמומות שבחולשת-נעורים. כי אני אומר לעצמי במלוא כנות דבריי אלה – והרי הם יהיו חסרי-ערך לחלוטין, אם אוסיף להם כחל ושרק – אני אומר לעצמי, כי מעודי לא אמרתי ממש להתנצר או לשנות את שמי. העניין האחרון נתאמת אפילו על ידי מעשה שהיה. כאשר פניתי, בניסיונותי הראשונים המצערים, בהצעת כתב-יד ל"שבועון הגרמני" שבווינה, יעצני ד"ר פרידיונג לבחור לי כינוי ספרותי, שצביונו היהודי יהא בולט פחות משם משפחתי. התנגדתי לכך מיניה וביה ואמרתי, כי בדעתי להיקרא גם להבא בשם אבי, וכי אני נכון לקחת בחזרה את כתב-היד"
כתבי הרצל, כרך ב', אביב 1895

אגב נכונות הרצל לשקול את 'תכנית אוגנדה' (שנבעה מחשש לגורלם הפיסי של היהודים במזרח אירופה, בטווח זמן מיידי), יש הטוענים כי הרצל נעדר קשר או זיקה לארץ ישראל. גם זה לא נכון:

"על האדמה הזאת (ארץ ישראל), שצמחיה עתה כה מעטים, צמחו לפנים דעות, שמהן נהנתה כל האנושות. ודוקא בשביל זה לא יוכל איש להכחיש, כי יש בין עמנו ובין הארץ ההיא יחס שלא יבטל לעולם. אם בכלל יש לאיזה עם משפט אחוזה באיזו ארץ מארצות התבל, אז מחויבים כל העמים, המאמינים בכתבי-הקדש, להכיר את משפט היהודים"
דברי הרצל בנאום הפתיחה לקונגרס הציוני השני

"ארץ ישראל היא מולדתנו ההיסטורית שלא תשכח"
הרצל, מדינת היהודים

"במשך כל ההיסטוריה שלהם לא חדלו היהודים מלחלום חלום מלכות... - 'לשנה הבאה בירושלים'... כעת כעת חובה עלינו להראות כי מחלום זה עשוי לצמוח רעיון בהיר כאור היום"
כתבי הרצל, כרך א', עמ' 133

איש עם חזון מהפכני ומדהים; חזון שהתגשם אחרי אלפיים שנות גולה.
יהי זכרו ברוך.