הפרלמנט של מוטק'ה

תרשום: אני אשכנזייה. מבוגרת © נילי אושרוב

אני האשכנזייה המבוגרת שאתם מכירים
אני זאת שאתם רואים בערבי משוררים
בכל פסטיבל סרטים, בכל פתיחת תערוכה
בכל דקה מחמש שעות של הצגת פרינג' מביכה
בכל שיח גלריה, בכל דיאלוג עם יוצר
בכל בית מבפנים, בכל מזמרים בחצר
בכל סדרת הרצאות על קשיי תרגום מסנסקריט
בכל בית קפה טבעוני החושף חידושים בתפריט
בכל ליאונרד כהן בפארק, בכל סטינג בכיכר
בכל קונצרט התרמה לעמותת תזונה בלי סוכר
בכל השקת ספר, בכל פרפורמנס נועז
בכל הפגנה בעד בעלי חיים או נגד מתווה הגז
אתם חושבים שאתם מכירים אותי, ואתם צודקים
כתבתם עלי טורים ותיאורים מדויקים
הג'ינס שלי צמוד, השיער שלי מלא,
מאחור אני נראית ממש ממש מעולה.
תרמיל הגב הילדותי נראה עלי מצחיק
אבל יש לי זכות להעדיף נוחות על שיק,
כי אני פריבילגית, אז הכול בסדר
אשכנזייה מבוגרת זה רק זכויות יתר.
אני עושה יוגה אצל מורה מיתולוגית
שיעורים אני לא מחסירה, אידיאולוגית
חוץ משכשאני בחול, מדלגת בקלילות
בין פסטיבלי תיאטרון לסיורי אדריכלות
אני חברה בבוק קלאב, עושה גאגא אצל אוהד
עשיתי קורס בזוהר, ונרשמתי לעוד אחד
אני מכינה מטבוחה ומרמומה לא פעם
אבל הדיקציה שלי מוציאה מהן את הטעם.

אמא שלי גם היתה אשכנזייה לבנבנה
אבל לא מבוגרת, היא היתה פשוט זקנה
כל היהודים בעולם היו בעיניה שווים
היא אפילו לא שמה לב שיש כאן ערבים
היא שנאה גרמנים בלהט אש תמיד
הם חיסלו לה ת'משפחה, אבל סידרו לה עתיד
עם פריבילגים כמוה בארץ הקודש
בלי דילמות בחגים ועם רנטה כל חודש.
היא לא חטפה שום ילד תימני או גרוזיני
היא לא ביצעה טבח בכפר פלסטיני
(ובכלל אני חושבת שאגדות אורבניות וכפריות
רק מטשטשות עוולות שיש להן ראיות
אבל אף מילה, המחשבות שלי חבויות
כי גם אשכנזייה מבוגרת רוצה עדיין לחיות)
אני לומדת ערבית עם עוד אשכנזיות מבוגרות
אנחנו בטוחות שזה ערבית – מה שאנחנו מדברות
אבל הגנן הערבי שולח מבטי בהלה
כל פעם שאני רוצה להחליף איתו מילה
וכשאני פונה אל המלצר בעמייה קולחת
הילדים שלי קוברים את הפנים בצלחת
נושאים לאללה ולנביא תפילה חרישית
שלא תפרוץ בגלל אמשלהם אינתיפאדה שלישית,

כבר שנים לא ראיתי את עצמי במראה,
אני פשוט חוששת מטראומה נוראה
אבל גם בלי מראה, אני מסתדרת
תמיד יש מולי עוד אשכנזייה מבוגרת
שנראית בדיוק כמוני, ואין לי אשליות
המשקפיים אדומים אבל הפנים דהויות
(השמש התעללה קשות בעורי הנורווגי
הארץ הזאת אכזרית ליצור פריבילגי)
אבל אני אני לא מתלוננת, כי לי אסור
אני פריבילגית, אז אין לי זכות מרמור,
רק את המודעות העצמית – חייבת לכווץ
כי מרוב מודעות ואשמה – אני תיכף אתפוצץ
ואם אני לא אפוצץ את עצמי
החבר'ה של ערס פואטיקה יעשו זאת במקומי

כי אני האשכנזייה המבוגרת שנואת נפשם
אני האויב, השעיר לעזאזל ונושאת האשם
הלובן הפריבילגי שלי הוא הסדין האדום שלהם
אני אכלתי ושתיתי להורים שלהם וגם להם
ואחרי כל החזירות הזאת, כאילו להכעיס
עוד נשארתי רזה, פריבילגית, איזה איכס.
אז בואו תשמעו אותי ערס פואטים בני ערס
גם לאשכנזייה מבוגרת לפעמים נמאס
אולי יש לי בגדים יפים ואני הולכת להרצאות
ואני נראית ומתנהגת כאחרונת הקלישאות
אבל אני אישה טובה, עם כוונות מצוינות
והלב שלי במקום הנכון, וגם התובנות,
וכשמדובר בצבעים – הייתי תמיד עיוורת
עד שבאתם לא ידעתי שאני אשכנזייה מבוגרת
(ואני לא מביאה כאן הוכחות רק כי
זה פאתטי לנופף בחתני העיראקי)
ואתם יכולים לנבוח עלי ולהטיח בי קללות
שמעתי כבר הכול, האוזניים שלי ערלות
מצדי תעליבו ותאחלו לי מוות בייסורים
אם אני אמות, מי ישמע אתכם משוררים...
מי יקנה את הספרים שלכם, אם לא אני?
מי יקרא אתכם באתרים ובמוספי העיתונים?
ולערבי השירה שלכם - בעוד כמה שנים
מי יבוא, חוץ מכמה אשכנזיות מבוגרות ובעליהן הזקנים...