הפרלמנט של מוטק'ה

דמדומי האלים בקיסריה

כמו במחזה תעתועים גרוע ומדהים בחישוף דיוקנו של הליכוד דהיום, כך נראתה עצרת ההזדהות של חברי הליכוד שבאו לרומם מעמדם המתרופף של בני משפחת האלים הנערצים שלהם קרי, בית נתניהו (מיליקובסקי). לא הוד לא הדר נותרו בליכוד המתפורר ואף לא שמץ באליו מקיסריה.

אולם כל עוד התקיימה מורשת בגין שהתעקש לתרגם למציאות את מורשת מורו ורבו ז'בוטינסקי, נמשכה תחושת הכבוד וההדר של הימין. אך מאז פרץ כוכב שביט לבית נתניהו נראה הליכוד בכנסיו השונים כאספסוף. עידן בנימין נתניהו הוא העידן בו סירס עד השחתה שלא היתה כמותה את הצד הימני של המפה הפוליטית. היה זה בנימין נתניהו עצמו שחיסל את נציגי האידיאולוגיה הז'בוטינסקית בליכוד; הוא זה שלא יכול היה לשאת את קיומה של מחשבה שסביבו ימצאו אנשים טובים וראויים ממנו, שכונו "הנסיכים", אותם יוצאי חלציהם של הבולטים בדור המייסדים של המחנה הימני הציוני.

איך עלה בידו של וירטואלי חלול מתוכן זה ביחד עם שרה (ל'ה) רעייתו המושלת בו, לסלק את "הנסיכים" אחד אחרי השני, עד שהאחרון שנותר מהם, צחי הנגבי, מעורר רחמים בהתנהלותו החנפה עד בחילה, ומבזה את עצמו ואת מורשתו והורתו. עם לכתם של בני הלוחמים אי-אפשר להצביע יותר על חממת המנהיגים של הליכוד שנצרבו בהם יסודות משיחיים מובהקים שהיא מסוגלת לשלוף מנהיג אחר שיעלה ויבוא במקומם של בני הזוג הנחקרים ונמצאים כקורסים תחת מכבש חקירות שלא היו כמותן כלפי ראש ממשלה בישראל. אפילו אולמרט עוד ייחשף לעומתם כתינוק מגודל שנשבה ברשת כסילותו.

ומחולשת שרים אלה, מהם על סף גיחוך ועליבות כמירי רגב הבדרנית הלאומית, התקצר המרחק בין מנהיגות קורסת זו לבין ייצוג בוחרי הליכוד בידי אספסוף נמק בריקבונו והוא מונהג כעדר בידי "מנהיג הקולאיציה" אחד בשם דוד ביטן, צרחן, מחוספס, חסר רגישות וכבוד לזולת – מארגן "כנס ההזדהות" עם בית נתניהו צמא החנופה; אספסוף שאין לו מושג בהיסטוריה שעיצבה את המפלגה המכונה "ליכוד", ציבור שמתעלם כמסומם מהתנהלות נפשעת של הדוצ'ה שלו, נתניהו, שבא לכנס בו השתמש כבמה להסתה כנגד מערכת החוק הבוגדנית.

עוד קט ויזכיר לנו האימפרטור הצבוע בארדואניות מוכת-טירוף את נירון קיסר רומא המעטירה שעל-פי האגדה העלה באש את בירתו תוך שהוא פורט בטירופו על כלי המיתרים שלו. תוך כדי-כך השמיד בלהבותיו גם את שושלת יוליו-קלאודית ממנה בא; את האדרת האגדה הזאת עשה הסופר הפולני המצוין, חתן פרס נובל, הנריק סינקביץ, ברומן האלמותי שלו "קוו וואדיס" (לאן פניך מועדות).

אותה שאלה אינה מרפה ממני נוכח עליבותם של נתניהו ורעיתו אמש באותו "כנס". איזו בירבור ילדותי ומסית וסר-טעם, איפיין את המנהיג הזה המנותק לחלוטין מהמציאות ומפליג בשבחי עצמו ומרומם את רעייתו כמו היה הוא עצמו רק "שוליית הקוסם" - והיא כך מתברר,הקוסמת האמיתית – זו המושלת בו מאחורי הקלעים והחוטים בידיה הקפוצות.

זהו נתניהו המסית והמפריד המכוער שנופל מן הפח אל הפחת פעם אחרי פעם ומחמיץ את עונתו ההיסטורית היקרה מפז. עשרים שנה שהוא ורעייתו שוחטים את הזמן, ובלבד שלא יקבלו החלטה היסטורית משמעותית אחת, ובמקום זה משסעים אותנו שסעים ומדירים מאתנו מיליוני יהודים-אחים ברחבי עולם רק בכדי לשמר את כסאם הנחשק - אחיזה שאולי תדחה קץ ממשלם הרקוב.

לידידי שעדיין מתקשים לעכל כי אכן אנחנו נמצאים בתחילת סוף תקופת נתניהו, אני מציע להתאזר בסבלנות. אמנם עד שהצדק יופיע יחלוף זמן, אולם עצם התקיימותו המבוהלת של הכנס האווילי הזה בגני התערוכה הוא עדות חותכת שאנחנו כבר נמצאים בעידן דמדומי משפחת האלים מקיסריה.