איך באים השירים אל לב האדם - מתוך "בחלומי" מאת מרים ילן שטקליס {מקוצר}
ערב אחד אמר לי הירח : ספרי לילדים איך יורדים השירים מעולם של מעלה אל לב האדם.
שאלתי: סבור אתה שהסיפור הזה יעניין אותם? ענה הירח: כלום עסקך זה אם יעניין או לא? עסקך לספר ותו לא.
השירים דרכם כך : יושבים השירים בעולם של מעלה ומלאכי השרת באים ומנגנים לפניהם ומלמדים אותם זמר ונגן. וזהו לימוד חשוב מאד:
מי שאינו בעל ניגון טוב אין מקומו בין השירים. יום אחד מכריזה בת-השיר, אמם : שיר פלוני-אלמוני, נגזר עליך לרדת אל לב האדם.
קם השיר ויורד, בעל כרחו, אל העולם של מטה וקר לו ורע לו ,והוא מחפש מקום מקלט. דופק על הלבבות ומבקש: תנו לי לבוא אליכם,
אך הלבבות סגורים ומסוגרים. והשיר נע ונד, ערום ויחף, בקור ובחושך ומחפש לו לב שיכניסהו אליו. והנה הוא בא אל לב המשורר,
ולב המשורר פתוח, והוא מקבלו בסבר פנים יפות ומכניסו אצלו ומספר עמו בחיבה רבה ומלבישו מלבושים יפים.
אושר גדול ושמחה ממלאים את לב המשורר, עד שנסגרות דלתי הלב. יושב לו השיר בלב המשורר, מזמר לו ומנגן לו וטוב לשיר וטוב ללב.
אך פתאום נזכר השיר במעשה שליחותו והוא אומר: תנני לצאת ולבוא אל לב האנשים. לא, אומר לב המשורר, לא אתן לך, מדוע תעזבני?
חייב אני ,אומר השיר. מתאכזר השיר, מתאכזר על עצמו ומתאכזר על הלב, ודופק בכוח רב ושובר את דלתי הלב....
יוצא השיר מן הלב השבור לבוש לבושים יפים , יוצא ובא אל ליבות האנשים, נפתחים לפניו ליבות האנשים והם מקבלים אותו בסבר פנים יפות.
שוהה השיר בליבות האנשים ואף הם מקשטים אותו בקישוטיהם ונותנים לו מנשמתם אף הם.
חוזר השיר אל לב המשורר לראות לשלומו ורואה:אין הלב מכיר עוד את שירו, אינו זוכר את מכאובו, עומד הלב שלם ורענן, פתוח לרווחה, מוכן לקבל אורח חדש. כך באים השירים אל לב האדם.
חברות וחברים יקרים, בטקסט שלפניכם טמונים מספר מאפיינים של השירה והיחסים בין המשורר והשירה.
הנה אתגר/תרגיל: שנסו נא מותניכם וגלו את המאפיינים הללו.
ותבואו על הברכה והבריאות.
מנהל:
כתיבה יוצרת
מנהל:
אלישבע צדוק
המשורר נותן לשיר גוף ותכונות אנושיות וסוחף אותנו הקוראים במסע מהמקום בו נוצרים השירים בעולמות העליונים בדרכו מטה אלינו בני האדם.
השיר בתחושת בדידות נוראה מחפש מקום בלב חם, אך הלבבות הקרים והאטומים מתעלמים מנוכחותו ואינם שמים לב לקיומו, רק המשורר הרגיש, הנבון ובעל הלב החם ממתין לו פתח האוהל כאברהם, מאכילו, משקהו וכובס את שמלתו.
כך חיים באושר ובשלווה המשורר ושירו, עד לרגע בו נזכר השיר במשימה ובסיבה בגללה ירד לעולם.
הפרידה קשה וכואבת מעוררת סימני שאלה רבים אך הסוף הוא בלתי נמנע.
השיר יוצא למסע, מצליח להיכנס ללבבות האנשים ומשאיר בם את חותמו, אך כשחוזר לאחר המסע לבית הישן המוכר והטוב, אין המשורר מזהה אותו, הוא רק עומד וממתין לשיר הבא...
יפה כתבת על המסע של השיר ממקורו ועד לבבות האנשים.
אלא שהמשימה היתה למצוא מאפיינים של השירה
כגון: השיר צריך להיות "בעל ניגון טוב"- בעל מצלול וזרימה וניגון מיוחד.
וגם על המשורר והשיר : "עסקך לספר" ולא משנה אם אנשים מעוניינים בשירך או לא,
השיר מוכרח להיוולד. ויש עוד.
תודה רבה על הענותך המהירה ועל תשובתך המושקעת.
חלק מהם ציינתי בתגובתי לתגובתו של שמואל פיינרו.
ותודה על תגובתך.
19.04.18
אִישׁ - פְּנִינָה
שִׁירִים רַבִּים עָלָיו כָּתְבוּ,
שִׁירֵי הַלֵּל אוֹתוֹ שִׁבְּחוּ,
רַק בַּשִּׁירִים לֹא נֶאֱמַר,
אֵילוּ תְּלָאוֹת הוּא עָבָר.
סָלַל וְחִדֵּשׁ דְּרָכִים,
לַמְרוֹת כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים.
הָיָה אָדָם נָגוּעַ וְחוֹלֶה,
אֲבָל בְּדַרְכּוֹ, הָיָה מְעֻלֶּה.
בַּעֲלֵי הַמַּעֲמָד וְהַשְּׂרָרָה
חִפְּשׂוּ לְהָבִיא לוֹ בְּשׂוֹרָה,
הִסְגִּירוּ אוֹתוֹ לַמּוֹשֵׁל,
שֶׁיַּפְסִיק כָּל מִלָּה לַיָּעֵל.
וְהוּא הָיָה אִישׁ - פְּנִינָה
סָפוּג בְּדַעַת, רֶגֶשׁ וּבִינָה.
גָּזְרוּ עָלָיו שְׁנַת מַאֲסָר.
הִגִּישׁ עִרְעוּר, וּמִיָּד שֻׁחְרַר.
נַחֲשֹׁב, מֶה הָיָה קוֹרֶה,
אִילוּ לָאָרֶץ לֹא הָיָה עוֹלֶה,
לְכָל עֵדָה, שָׂפָה מִשֶּׁלָּהּ
וּמְגִלָּה מִשֶּׁלָּהּ.
זֶהוּ רַבּוֹתַי, סוֹף הַשִּׁיר.
הָאִישׁ, שֶׁהָעִבְרִית הֶעֱשִׁיר,
אֱלִיעֶזֶר בֶּן יְהוּדָה,
לְךָ הַבְּרָכָה! פְּסִיק, נְקֻדָּה.
יהודה ניסן
כל הזכויות שמורות
אם אתה רוצה תגובות לשירך, עליך להעלות אותו שוב כשיר בפני עצמו ולא כאן,
במקום המיועד לתגובות למה שאני כתבתי,
להקיש על הכתובת בכחול בראש הצג : + יצירת פוסט.
אחר יוצא כגולם לעולם, מחליף צורה לזחל. אחר שאכל משי מספר עלים יוצא לעולם כפרפר ומביט אל פניכם. ראו , כמה יופי מתערבל בעולם , מתנגן על גלי הרוח.
תגובתך שיר בפני עצמו.
תודה על ההשראה.
תודה על דברייך,
שבת שלום,