טיפים לבריאות יותר טובה

אני על הקרשים. הכאבים החזקים, ההגבלות בתנועה, החולשה. השיעול החזק. הכיח הצמיגי .

התסמינים.

אבל מה שמדאיג במיוחד הינו הפחד.

איך עוברים דבר כזה? מה יקרה בעוד רגע? מה יקרה עוד מעט? מה יקרה אחר כך?

המפלצת קורונה תפסה אותי וכמו בסרט הנוסע השמיני, התמקמה בתוך גופי.

יום שלישי בבוקר. 8/03.

התעוררתי לתוך גהינום כאבים. כל הגוף כואב, תופת. חזק. הגב. הראש. הכתפיים. שיעול חזק וממושך.

כאילו קיבלתי מכות יבשות בכל גופי.

הצלחתי להתגלגל למצב אנכי. וחשבתי לעצמי.. ללכת לעבודה??

רק אני יכולה לחשוב על אמות מוסר במצב כזה.

מחשבה מטופשת ולא במקום.

החלטתי שלא.

התקשרתי והודעתי שאני חולה.

ואז התקשרתי וביקשתי מילדיי ערכת אנטיגן לבדיקה עצמית.

למרות הסבר מפורט טעיתי וטפטפתי את הנוזל הנגוע למקום הלא נכון.

נו איך אני יכולה בכלל לחשוב בהיגיון? להסתכל להתרכז ולטפטף לתוך העיגול הקטן ולא לחריץ האנכי.

התקבלה תשובה לא ברורה. לא ברור לי - שלילי - נמנע -

טילפנתי והודעתי שאינני יודעת מה התשובה.

לאחר שיחה ארוכה שבה נשקלו אפשרויות בדיקת אנטיגן רשמית בנקודות בדיקה קרובות לבית, לקחתי את עצמי לאוטו ונסעתי לנקודת מד"א הסמוכה במתנ"ס.

במד"א הפנו אותי , לשם - לכי מסביב לפינה. חדר הבדיקות מעבר לפינה הלכתי והלכתי וכל הזמן הזה הראש פועם כמו בפטיש אוויר.

אין חדר בדיקות בנקודת מד"א. לא דובים לא יער ולא אנטיגן רשמי. ואין יודעים להשיב לי איפה יש. נסעתי למרפאת קופ"ח שלי. סגור ביום שלישי אחה"צ. גם כל מרפאות הבדיקות והטיפולים הקשורים לקורונה. במרכז הקטן

מצאתי כוך אפל של Be שבו אמנם עושים בדיקות אנטיגן אבל בתשלום.

כיוון שלא היה לי שכל לקחת כסף נאלצתי לנסוע לביתי ולשוב לבית מרקחת.

נדמה לכם שזה היה פשוט.

זה לא.

בדרך חזרה כמעט דרסתי אמא עם ילדה על הידיים. לבושה בוורוד.

מזל מהשמיים שהאמא לא מימשה את זכותה לחצות את הכביש וחיכתה שאעבור.

אני כל הזמן חוזרת על התמונה עם הילדה על הידיים, לבושה בוורוד.

בבית המרקחת התקשיתי להסביר מה אני רוצה. קניתי ערכה עם 5 בדיקות במחיר של 59.90.

הבדיקה הפעם בוצעה כמו שצריך. התשובה היתה שלילית. שמחתי. מאד.

המשכתי להרגיש רע מאד ומצבי הלך והורע מרגע לרגע.

ילדיי אמרו לי להתקשר למרכז המידע של קופ"ח ולהבדק ל PCR.

התעקשתי ואמרתי שזה לא סביר.

אנטיגן שלילי.

אני עוטה 3 מסיכות אחת על גבי השניה מאז, שבתי לעבודה מהסגר מרצון שלי. לא הסרתי את המסיכות וגם כששהיתי בעבודה 8-6 שעות לא שתיתי ולא אכלתי. הקפדתי להסיר את המסיכה החיצונית בכל כניסה לאוטו. והשארתי את היתר בדלי שהצבתי מחוץ לדלת הכניסה לבית. לא ייתכן שנדבקתי.

במרכז המידע 2700 *קיבלתי תור ליום חמישי.

איזה חוסר יעילות וחוסר התחשבות. היום יום שלישי. איך יחכה חולה קורונה יומיים תמימים לבדיקת PCR ועוד יום לפחות לתשובה? לקופ"ח הכללית, פתרונים.

הכאבים בלתי נסבלים.

הראש מתפוצץ. חולשה גדולה. בחילה. הבררכיים הקרסוליים. הכתפיים. הגב. הכל כואב.

השיעול העוצמתי הטורדני. הבחילות.

התחלתי ליטול אקמול. אני נגד תרופות עד שהכאב בלתי נסבל. והכאבים היו בלתי נסבלים.

אקמול לא שינה מאום.

ילדיי הביאו לי נורופן. הם עצמם חלו בקורונה לפני שבועיים והנורופן השפיע להקלה.

ונורופן הינה תרופה מסוכנת מגיל 50 ומעלה . נורופן עלולה לגרום לאי ספיקת כליות. מזל שלא ידעתי זאת בעת הנטילה.

הקלה הורגשה מיד, לאחר כחצי שעה, ולמשך 4-3 שעות עד שהכאבים הלכו והתעצמו בהדרגה.

לא ישנתי בלילה.

קמתי פעמים רבות לשירותים למרות שלא שתיתי אפילו לגימה.

יום רביעי 3/9

קמתי בבוקר כולי מכה וחבורה. כל הגוף כואב והראש מתפוצץ. לחצתי על המצח באצבע בדיוק במקום הפועם עד שגרמתי לעצמי חבורה.

השיעול הנוראי לא נפסק.

החלטתי לנסות להיבדק לפני התור.

נסעתי למתחם היבדק וסע לקורונה. שומם ונטוש. דווקא המתחם של מכבי היה פעיל.

בבית החולשה השתלטה עלי. פעמיים הייתי על סף עילפון. התיישבתי ושמתי את הראש בין הרגליים כדי להזרים דם.

שתיתי מים. שמתי קרח על המצח והקודקוד. היה לי קשה להתרכז. בפי היה טעם מר. היה נדמה לי שכל חושיי מתחדדים. האור הפריע לי. לא הדלקתי חשמל. לא אתמול ולא היום. ולא בכלל.

נטלתי נורופן כל 6 שעות. צלחתי את יום רביעי.

יום חמישי 3/10

כבר לא ברור לי מה מציאות ומה דמיון. כואב לי או נדמה לי.

הראש פועם בעוצמה שלא ידעתי שתיתכן.

הגב ממשיך לכאוב וגם המפרקים. הכאב בכתפיים נורא. השיעול חזק וכואב.

יש לי טי רקס בחזה. הקולות שאני משמיעה מפחידים.

החולשה בהליכה לא תאמן. אני רועדת ומתקשה להרים את הרגליים.

השעה 13:30 אני יוצאת לכיוון מתחם הבדיקות, היבדק וסע, מרחק 10 דקות נסיעה מהבית. ואני יוצאת 40 דקות לפני הזמן. כאילו קוצר רוחי והכאבים יקצרו את זמן ההמתנה.

בצומת כמעט נכנס בי אופנוע שהגיע בדרך ניצבת אליי.

אידיוט צעקתי לו. בחלון סגור. הוא לא היישיר מבט. יודע שהינו אשם.

כמעט הגעתי והנה משאית לא לוקחת טוב את העיקול. נבהלתי.

אולי אני לא לקחתי טוב את העיקול?

המתחם מאוכלס. כנראה רבים קיצרי הרוח. השעה 13:40. חצי שעה לפני המועד שנקבע לי.

עומדות לפניי 5 מכוניות. וכרגיל בתורים, מנסים להתפלח. אין לי כוח להגיד. אני שותקת. מישהו אחר יוצא ממכוניתו ועושה סדר.

הזמן זוחל.

אני מצלמת.

השעה 14:00.

בודקת במדי נייר ירוקים עוברת ולוקחת את כרטיסי החבר. ואני חושבת, איך ידעו של מי הכרטיס?

למה אוספים את הכרטיסים כולם עכשיו.

מאחורי יש כבר עוד 10 מכוניות.

השעה 14:10 .מתחילים לזוז.

הגעתי לבודק.

את שושנה?

כן.

תוקעים לי קיסמים ארוכים לתוך הפה ולתוך הנחיריים הינכם יודעים מה שמותיהם של קיסמים אלה, נכון??

הבנתי איך קלעו עם עניין כרטיסי החבר. פשוט הניחו לפי הסדר. שיטה פשוטה ויעילה.

הגעתי הביתה ונכנסתי ישר למיטה.

החולשה הכאבים והפטישים בראש מכים בכל הכוח.

בימים אלה ניסיתי לצפות בסרטים. עשרות סרטים. כמה דקות צפיה, ופסילה. אינני נהנית ואינני יכולה להתרכז.

מתח. לא.

פשע. לא.

קומדיה. לא.

התסמינים הפכו ליויו. רגע יש הקלה וברגע הבא הרעה.

לילה. נטלתי אקמול ג'ל לילה אולי אצליח לישון קצת.

בשעה 03:30 - 2 ידיים חזקות ניסו לחנוק אותי. זינקתי מהמיטה והשתעלתי בחוזקה. הכיח הצמיגי השתחרר.

התעוררתי. יכולתי להיחנק בשנתי.

שתיתי מים ודמדמתי לשינה לא שינה עד הבוקר.

וזו הסיבה שלא שמעתי את ההודעות נכנסות.

יום שישי 3/11 . השעה 09:30 

הטלפון מצלצל.

הלו. שושנה?

זה יובל ממשרד הבריאות.

כיוון שאת יודעת שאת חולה

- לא. אינני יודעת. אני חיובית?

- כן. שלחנו הודעות

. - לא ראיתי.

יובל הזה אדיב. מסביר באריכות מה המשמעות של חיובית לקורונה. מה עושים. כמה זמן בידוד.

יובל תיחקר אותי על התסמינים. ממתי ובאיזו עצמה.

הרופא שלך יתקשר עוד מעט וינסה לעזור.

אני ממשיכה להשתעל בעוצמה. נוטלת עוד אקמול. אני יושבת במיטה בעיניים עצומות.

.11:00 השעה הטלפון מצלצל.

שלום. זה ד"ר אסף מקופת חולים הכללית.

וחוזר חלילה וחוזר חלילה.

גם ד"ר אסף היה אדיב נחמד ולא קצר רוח

לאחר תיחקור יסודי על התסמינים.

תגלית.

למי שאיננה מאמינה בתרופות. יש תרופה למי שחלה במחלה קלה עד בינונית.

את התרופה נוטלים ביום הרביעי או החמישי מתחילת התסמינים.

לאחר מכן לא אפקטיבי.

אני ביום הרביעי. טוב. אני אומרת לעצמי. אם אני חליתי במחלה קלה עד בינונית, מעניין מה הרגישו מי שחלו במחלה קשה.

בתחילה סירבתי לתרופה. אמרתי לא.

ואז ד"ר אסף החליט להפחיד אותי עד מוות. והצליח.

גם לאחר תום התסמינים ולאחר תום הבידוד אהיה נתונה בסכנה גדולה.

איזו סכנה אני שואלת.

אפילו מוות עונה ד"ר אסף. בנחמדות.

אינני נביא ואני לא יכול להגיד לך מה יגרום לך למות.

מיד איבדתי את הצפון.

תסביר. אני אומרת לו בקור רוח.

הנגיף יכול להיכנס לשריר הלב ולגרום לאי ספיקת לב.

הוא המשיך להסביר על יכולות אחרות של הנגיף לגרום לבעיות אקוטיות היכולות להביא למוות.

לא נקלט לי כל המידע. הייתי צריכה להקשיב לשיחה המוקלטת עוד פעמיים עד שהבנתי שטוב עשיתי שהסכמתי ליטול את התרופה.

ועל הדרך למדתי עוד דבר חדש. על הסכנות שבנטילת נורופן.

אשתדל להתקשר למרכז הקורונה ולהנפיק לך את התרופה. אומר ד"ר אסף, המרכז עובד עד השעה 11.

ועכשיו כבר אחרי... במידה ולא אצליח, אתקשר ואודיע לך.

התרופה מורכבת למעשה מ 2 תרופות. 2 כדורים ורודים וכדור אחד לבן. לוקחים את כל ה 3 ביחד.

זוהי תרופה שאין יודעים את השפעותיה בטווח הרחוק.

האישור הינו אישור חירום. התרופה בטוחה ויש לה מעט השפעות לוואי. באחוזים %6-1 .

אחת התופעות הינם שלשולים.

אין בעיה יש לי מגבונים לחים בכמויות.

הרגישי טוב.

תודה ד"ר אסף. נהניתי.

- גם אני.

צחקוק.

השעה 11:30 

זו שושנה? כן.

מדברת יוליה אני רוקחת מקופת חולים כללית.

איזה תרופות את לוקחת?

אני עייפה עד קצות העצמות הכואבות שלי.

שאלות ושאלות. והוראות.

אין ליטול במשך 5 ימי נטילת התרופה, תוספים ולא ויטמינים. גם לא ויטמין C.

אסור לאכול תפוזים ואשכוליות.

התרופה הגיעה על ידי רץ מהיר בתוך פחות משעתיים.

אני ממשיכה להשתעל בכוח רב. הטי רקס שבחזה שלי לא נח לרגע.

עברו 4 ימים.

קבלת שבת נערכה במהירות רבה. הדלקת נרות, כמה לגימות מרק שקוף ולמיטה.

גם הלילה לא הדלקתי אורות. העיניים כואבות לי. ארובות העיניים פועמות. אינני סובלת את האור.

עכשיו לאחר מעשה אני יכולה לספר לכם שלא הדלקתי אורות מיום שלישי.

מזלי שסגריר בחוץ והאור מועט בהרבה מהרגיל בשעות היום.

יש לי גם אי סבילות לקור. מי הברז הקרים ברחיצת ידיים, מכאיבים לי.

נטלתי את המנה הראשונה של התרופה בשעה 13:30

כיוונתי שעון מעורר לשעה 23:50 ונטלתי את המנה השניה.

התרופה אינה מקלה על התסמינים ואיננה מקצרת את משך המחלה.

התרופה מסייעת במניעת סיבוכים, אישפוזים ומוות.

יום שבת 12/3

התעוררתי לתוך שמיכות ספוגות זיעה, יש לי גם ערימת טישואים גדולה וערימת עטיפות סוכריות מאסט להקלת הטעם המר שבפי.

הכאבים בגב מעט פחתו. הראש עדיין פועם.

הטי רקס נעלם. במקומו הגיע נהג משאית שמן מעשן יותר מדי, והתיישב לי על החזה.

קולות השיעול מגעילים. איך ניתן להשתעל בשקט?

המפרקים כואבים. אני חושבת על מקלחת ושוללת במהירות את המחשבה. במידה ואחליק, לא אוכל לקום.

אני מחליפה בגדים במאמץ תוך פיתולי גוף.

השעה 10:30.אני נוטלת את המנה הראשונה של היום.

כל יום השבת עבר עלי בעיניים עצומות.

בין שיעול לשיעול, אני מנומנמת.

הקפה לא טעים. מים. הפה והגרון צחיחים.

כאבי הראש מתמקדים בנקודות. 3 נקודות במצח. נקודה אחת בעורף. אני לוחצת על הנקודות.

במוצ"ש אני נוטלת את המנה השניה בשעה 22:30.

הכל מבולבל לי. יום ולילה. עיני עצומות כל הזמן. יש לי רק 2 מסלולים. למטבח ולשירותים.

יום ראשון 13/3

דבר ראשון שאני מרגישה הינו כאב הגב. כמה זמן זה יימשך? והכיח. והשיעול.

היונים שוב מנסות לקנן במחסה הכביסה. זה מפריע לי. זה סימן שאני מרגישה יותר טוב?

יש לי אנרגיה לכעוס על היונים?

יש עוד משהו בעולם חוץ מכיח, כאבי ראש, כאבי גב, כאבי כתפיים ובחילות. וחולשה.

אני קמה ומכה על החלון.

השעה 10:00 הגיע הזמן למה הראשונה של היום.

מגיעה הודעה כתובה ממשטרת ישראל. המבקשת ממני להסכים לפיקוח על בידודי.

אינני מגיבה. אין לי כוח להסתובב על הגב והם חוששים שאפר את הבידוד.

התחושה שלי שיידרש זמן רב מאד להחלמתי.

אינני רואה את עצמי מחוץ למים בימים הקרובים.

אדרבא. הפתיעו אותי.

השעה 10:00 אני נוטלת את המנה הראשונה של היום.

שותה קערית מרק שקוף.

הגב כואב ונהג המשאית צריך להפסיק לעשן.

הכיח משתחרר לאחר כמה נסיונות.

אני הולכת לישון.

השעה 13:30 אני חסרת מנוחה. הגב כואב. הראש כואב. השרירים כואבים. הפה מר.

מאז הבוקר שתיתי כמה קעריות מרק שקוף.

תחושה טובה לשתות נוזל חמים וחסר טעם. בלי מלח בלי תבלינים. סתם מי ירקות.

תראי מה זה, אני אומרת לעצמי, צריך רק לקחת ממך את ההרגשה הטובה, שיכאב לך כל הגוף ושלא תישני כמה לילות, ואת כבר נהנית ממים של ירקות.

אני מחייכת. מצחיק.

אני מנסה לצפות בסדרה מניפסט. קריא/צפי.

ואני מקווה שעוד מעט יגיעו הפירות שלי ואוכל לאכול ענבים ופסיפלורה.

מיום שישי אני משתוקקת לפירות. לו הראש שלי היה עובד כמו שצריך, הייתי חושבת על זה נכון ומתכננת נכון. ומזמינה בזמן ומקבלת לפני שבת.

אבל ביום חמישי היה מצבי נורא וביום שישי הייתי עסוקה לאשר את השם שלי

ליובל

לד"ר אסף

ליוליה

שושנה כן

שושנה כן

שושנה כן

כאילו כולם רוצים לדעת מי אני. כן. אבל לא מהסיבות שהיו משעשעות אותי.

ועכשיו אני חוזרת לצפות והעיניים כבר נעצמות לי. אני לא משלה את עצמי. בטח אתעורר כעבור כמה דקות עם נהג המשאית או הנוסע השמיני.

גם היום סגריר וגם היום אפור ונוח לי לעיניים.

בינתיים אקח לי עוד מאסט בטעם פטל ולימון.

השעה 16:19. הפירות שלי הגיעו באיחור רב. וכמו שמרפי תמיד עושה, ככל שאני משתוקקת, זה נכשל.

הבננות דקות וקשות. הפסיפלורה יפה וקשה.

ענבים לא שלחו לי. אין ענבים!

לא טילפנו להגיד או לשאול. פשוט אין ענבים. אז אכלתי את התותים. יפים וחמוצים.

איזה מין מלקטים לא חושבים שצריך לתת פירות מוכנים לאכילה, וגם פירות לעוד יומיים.

מי שולח רק אבנים בצורת פירות.

ועכשיו כואב לי שוב הראש. מאד. והגב התחתון. אני מאד מקווה שאין אלה הכליות.

לקחתי אקמול.

אני הולכת לישון.

השעה 17:59 אני מפנטזת על פיצה. משהו פיקנטי עם המון גבינה צהובה חמה ומבעבעת.

אני לוגמת מהמרק שלי ופתאום תוקפת אותי בחילה קשה

אוי ואבוי רק שלא אקיא במיטה.

חשבתי לעצמי להכין פיצה חלופית. לפתוח פיתה לשתי צלחות למרוח רסק עגבניות ולשים גבינה צהובה וזיתים.

לא יכולה להביא מחשבה לביצוע.

עשיתי שגיאה והבטתי במראה.

הפתעה. אני נראית כמו נעל הבית הישנה שלי מלפני שנתיים. מעוכה. דהוייה. מקומטת. 2 טבעות שחורות ענקיות מתחת לעיניים. זה לא משפר את מצב הרוח.

שוב יש ירידה דרמטית במצבי.

הכל שוב כואב לי. הבחילה מתמשכת. הראש מפמפם.

הדבר היחיד שהשתנה לטובה. נהג המשאית עזב. השיעול הכפייתי נמשך כל הזמן כל הזמן. הכיח הרבה פחות צמיגי. מה שנותן לצלעות שלי מנוחה.

הנקודות במצח ובעורף כואבות מאד. וגם על גג הראש.

תחושה של הגבות יורדות על העיניים.

אני חוזרת לישון.

זה הלילה השישי שאינני מדליקה אורות.

עברו שישה ימים. שלישי. רביעי. חמישי. שישי. שבת. ראשון.

קילקלתי את המרק. הוספתי קוביות תרד קפוא ולא בישלתי מספיק.

השעה 22:00  אני נוטלת את המנה השניה להיום.

2 כדורים ורודים ואחד לבן.

כבר נטלתי 3 ימים. נשארו עוד 2 ימים.

יום שני 14/3

היום השביעי לקורונה

ברוך השם התסמינים מתחילים להיחלש. סוף סוף.

הלילה ישנתי שעות אחדות. ושום מפלצת לא קמה לחנוק אותי.

טי רקס ונהג המשאית עזבו, לתמיד, אני מקווה.

כלב בינוני נובח מדי פעם.

התעוררתי עם טעם מר בפה ובחילה.

כמה מאד הייתי רוצה שמישהו יבוא להחליף לי את המצעים במיטה.

חשבתי על ארגוני הסיוע לקשישים. רק חשבתי.

אינני רוצה לראות איש. ואינני חושבת שיש מתנדב שירצה להיכנס לבית חולה קורונה. כל שכן לגעת במצעים ספוגי זיעה.

זו רק מחשבה שחלפה במוחי. חלפה די לאט. כי מאד הייתי רוצה שבהינף מטה קסם יוחלפו מצעי.

השעה .08:50

 אני מחממת מרק. לא. אני מבשלת מרק. אותו סיר עם תוספת התרד שקילקלתי אמש. אני רוצה קפה. מאד מאד. אני יודעת שטעם הקפה לא יהיה לרוחי. אז אין מה לטרוח.

העניינים מתבהרים. גם השמיים.

אני מסתכלת אחורה בעיני רוחי ולא מאמינה מה עברתי

זה היה סיוט מתמשך.

אתמול, אמש, ברכיי עדיין היו עשויים מג'לטין וההליכה היתה כמו הליכה במים.

שרירים מיימיים. שרירי השוקיים מיימיים. ובכל זאת רגלי נשאו אותי לפה ולפה.

הכתפיים עדיין כואבות לי. למה דווקא הכתפיים?

אני יושבת במיטה. יש לי סחרחורת. אני צריכה לבדוק מה עם המרק. אני נשארת במיטה. עוצמת עיניים ומחכה.

קמתי לכיוון הכיריים. הרגליים חלשות ומיימיות. מה? זה עוד פעם מתחיל? וכאב הראש גם מגיע. אני משתעלת. נובחת כמו כלב.

מגיעה הודעה מקופ"ח הכללית.

מחר אמור להסתיים הבידוד. שאלון מצורף. אינני פותחת. אני עדיין על הקרשים.

לא תאמינו כמה כוח צריך על מנת להניף את עצמי ולקום מהמיטה.

כולם יאלצו לחכות.

אני לא הולכת לשום מקום ולא מעניין אותי הבידוד.

וגם המשטרה אינה מניחה לי. תסכימי ש.. בידוד?

אין צורך חברים. אני על הקרשים. קיבלתי נוק אאוט ישיר לראש. שילחו לי רחפן ותראו בעצמכם.

.השעה 10:00 

אני נוטלת את המנה הראשונה להיום. 2 כדורים ורודים וכדור אחד לבן.

אלה אינם כדורים. אלה חתיכות מלבניות מעוגלות בקצוות. השם כדורים לא מתאים להם.

מעניין כמה דינמי יכול להיות היום של מי ששוכבת במיטה חולה בקורונה.

זה היום השביעי לתסמינים. לתחילת המחלה. והיום הרביעי לנטילת התרופה שאמורה למנוע ממני סיבוכים קשים, אישפוזים ומוות.

כמו מזג האוויר שהאפיר. הרוח התחילה נושבת. העננים האפורים כיסו את השמש. והחורף חזר.

גם התסמינים שלי. החולשה. הבחילות. כאבי הראש וכאבי המפרקים. הבלבול וחוסר הריכוז. אני מתקשה לזכור פרטים שגורים.

אני עצבנית ואין לי סבלנות.

ואינני רוצה לספר לכם על תופעות הלוואי של התרופה. וגם לא על מצב הנחיריים שלי.

לאחר מספר פרקים, הבנתי שלא אראה את מיקלה מתחתנת עם הבלש

וגם שלא יגידו לנו מה בעצם קרה לטיסה 828 .ואם מדובר בקונספירציה, זה לא מעניין אותי. חשבתי על תופעות מוזרות וחייזרים. אז הפסקתי לצפות.

עכשיו אני מנסה את האי השחור.

והמרק. חמים. תפל ומרגיע. אחחח.

האי השחור לא מעניין.

כלום לא מעניין.

ספרדי. לא.

פולני. לא.

קוריאני. בטח לא.

טורקי לא ולא.

אין מה לראות.

אני מנסה את הקול שלי. טילפנו מחנות הירקות והסבירו. וגם הבטיחו שבמידה ויהיו ענבים, ישלחו לי מיד. להאמין להם? לפחות למישהו איכפת. אחרת למה טילפנו.

הקול שלי דומה לדמות אפלה בחושך בסרטי אימה. חורק ונמוך

הכנתי קפה. עם חלב שיבולת שועל, דווקא טעים.

מתי יפסיק לכאוב לי הראש?

הגג. החלק הגבוה ביותר שלי. .

השעה 22:00  זמן למנה השניה של היום.

2 כדורים ורודים וכדור אחד לבן.

מחר סיום הבידוד.

זה לא משנה לי כי אין לי תכניות לצאת מהבית. כרגע.

התסמינים עדיין חזקים. החולשה גדולה. הכאבים נמשכים. וגם השיעול הטורדני נמשך.

מילאתי את שאלון קופ"ח לטיפולם. על פי תשובותי, יחליטו מה מצבי.

חולשה

כאבי ראש

כאבי שרירים

בחילה

טעם מר בפה

בעיות ריכוז

בעיות זיכרון

גם הלילה לא הדלקתי אורות. העיניים רגישות וגם העור. בכל רחיצת ידיים, אני מרגישה אי נוחות מרובה בעור.

יום שלישי 15/3

היום השמיני למחלה היום השישי ל PCR

התעוררתי למצב טוב יחסית. כל התסמינים פחתו בעוצמתם

הראש עדיין כואב ויש חולשת שרירים מרובה. השיעול עדיין לח וטורדני. בתכיפות פחותה.

הודעה מקופ"ח כללית מודיעה על יציאה מבידוד בתנאי שבדיקת אנטיגן תהיה שלילית.

אבצע בדיקת אנטיגן ואראה. למרות שאינני סומכת במיוחד.

הבדיקה בתחילת המחלה היתה שלילית וה PCR היה חיובי.

הייתי כבר חולה עם תסמינים חזקים ובכ"ז האנטיגן הראה שלילי.

כצפוי בדיקת האנטיגן שלי שלילית.

לא חשבתי אחרת.

השעה 10:30 

.אני נוטלת את שלושת הכדורים. מנת הבוקר האחרונה. זהו היום החמישי לנטילת התרופה. 2 כדורים ורודים ואחד לבן.

המצב טוב יחסית לימים שעברו. אבל עדיין יש לי חולשה רבה מאד. אני מתקשה ללכת. יש לי בחילה וכאב ראש.

אני חוזרת לישון.

רוצים לצחוק?

שכחתי את המילה העתק.

מה בא לפני הדבק? העתק. חחחח

אני חושבת על כל מה שעבר עלי ב 3 השנים מאז פרץ הנגיף.

במשך כל הזמן הזה, לאט לאט השתכללתי עד לרמה פרנואידית.

עד היום קניתי אלפי מגבונים 99.9%

תרסיסי 99.9% רבים

אלפי מסיכות פנים

עשרות בקבוקי ג'ל.

כל מה שהגיע אלי, רוסס בתחילה ונשאר מחוץ לדלת כמה שעות

הרצפה רוססה לפני שהכנסתי שקיות וקופסאות משלוחים.

כל מה שנכנס נוגב במגבוני 99.9%

גם שקיות ירקות קפואים. הכל נוגב בקפידה.

בקבוקים

קופסאות

צנצנות

שקיות

ירקות ופירות הושארו על הרצפה הרחק ליד הכניסה למרפסת השירות.

לפני השימוש, הוכנסו לכיור לשעות ולפעמים לימים. כשמי הדחת הכלים מנקים אותם ניקוי ראשוני.

ואז, או לקערה עם מים וחומץ תפוחים. או ספוג עם סבון נוזלי.

לא אכלתי פלאפל מלפני פסח 2019 .לא שום דבר אחר. ברחוב.

בתחילה עטיתי מסיכה אחת, שמרתי על מרחק וניגבתי ידיים בג'ל.

לאחר זמן מה, כשהתקשורת פימפמה .. סכנה סכנה.. התחלתי לעטות 2 מסיכות. ועם בוא האומיקרון, 3 מסיכות.

לא הסרתי את המסיכות בשום מקרה ובשום מקום.

בבוקר לפני צאתי עטיתי 3 .

בשובי, לפני כניסה לאוטו, הסרתי מסיכה אחת. את העליונה עם כל הסחי והחיידקים והנגיפים.

לפעמים, הייתי מחליפה 10 מסיכות ביום.

יצאתי ממעלית, מורידה אחת. באתי לאוטו עוטה עוד אחת. בכניסה למקום, עוטה עוד אחת, באתי משם, מסירה את העליונה.

הפחד מהדבקה סירבל את חיי והתיש אותי.

שעות רבות, בהיותי מחוץ לבית, לא שתיתי ולא אכלתי. לא הסרתי כלל את המסיכות

החזקתי מעמד 3 שנים בדיוק.

מרץ 2019 עד מרץ 2022.

עברתי את כל הגלים. ובסוף גם אני נדבקתי

לא ברור לי איך.

אפילו פעם אחת לא זייפתי את הזהירות. בצורה כפייתית עטיתי וניקיתי.

ומה עכשיו?

עכשיו ג'וק קטן מסית אותי לזרוק את כל המגבונים, התרסיסים והמסיכות. וזהו. הרי כלום לא מנע מהנגיף להיכנס לגופי. כמו הנוסע השמיני ולעשות בו מעשה.

ומי יודע מה ילד יום.

אולי, יום אחד, הוא יתעורר ויתעלל בי שנית.

וההיגיון?

ההיגיון אומר להמשיך. יהיו עוד נגיפים. ועדיף להימנע מהם.

ועכשיו אני רוצה לספר לכם.

בדקנו עם ילדים, נערים, צעירים בני 50.40.30.

מחוסנים ב 3 חיסונים. עם ילדים וללא ילדים בבית.

כולם נדבקו וחלו.

מכרים חברים ושכנים. תוחקרו בצורה יסודית. עם חיסונים וללא חיסונים, כולם חלו. לפעמים פעמיים.

אז כל ההטפות לחסן לחסן, לאלא ישפיעו עלי.

לא שיניתי את דעתי.

למרות שנדבקתי וחליתי

למרות שהסכמתי וכן. נטלתי את התרופה, אינני מוכנה להתחסן.

אני עדיין בטוחה.

סתם להכניס חומרים לא בדוקים לגוף.

נדבקים עם ונדבקים בלי. והחיסונים לא מנעו ממכריי מחלה קשה.

זה סתם קש שנאחזים בו. מפחד.

עברו שנים. תוקף החיסונים פג. הפחד שולט.

גם אני נטלתי את התרופה מפחד. לא בגלל שאני חושבת שזה יסייע.

אני פוחדת.

אתם פוחדים.

כולנו פוחדים.

השעה 21:30 .לא ידעתי שעובדים בכללית בשעות אלה. התקשרה אורטל, אחות ובדקה האם נטלתי את התרופה ואלו תופעות לוואי חוויתי

נטלתי.

חוויתי תופעות לוואי.

השעה 22:30

.אני נוטלת את המנה האחרונה של התרופה. 2 כדורים ורודים. כדור אחד לבן.

ממחר אוכל לאכול קלמנטינות ולשתות מיץ אשכוליות אדומות.

אף פעם בחיי לא רציתי כל כך מיץ אשכוליות, כמו עכשיו.

וגם אוכל לקחת את המכייח הסיני שלי ואת כל הוויטמינים. הכל נאסר עלי בעת נטילת התרופה.

לא לעשות דבר שיפריע לספיגת התרופה.

יום ראשון 20/3

13 ימים למחלה

אני בפוסט קוביד.

חולשה קשה - יש

פה מר - יש

סחרחורת והליכה מפותלת - יש

שיעול טורדני - יש

חוש ריח מוגזם - יש

רגישות לאור - יש

חוש טעם מעוות הכל לא טעים - יש

שינה ונמנום פעמים רבות ביום - יש

חוסר סבלנות ועצבנות יתר - יש

חוסר מוטיבציה לתפקד - יש ויש

סיכוי לא מבוטל שזה יקרה לי שוב..

הגל בעיצומו.. איזה גל?? חמישי?? שישי??

אנשים נדבקים פעם שניה ופעם שלישית.. ואני שוב אחשף.. בעבודה.. במעלית

לא אוכל לשהות בבידוד מרצון פעם נוספת.