קריאה וספרים מומלצים

אחת השורות המפורסמות מתוך "עלילות מיקי מהו" מאת שלונסקי היא "שוֹרַבָּר עם שוֹרַבֶּרֶת, שימפנזה עם שימפנזֹאת". שלונסקי מלהטט כאן בסיומות הנקבה, כדרך ילדים עבריים, המבינים כמעט מלידתם שלכל אדם, חיה וחפץ עלי אדמות יש סימן מין, אפילו אם הוא שולחן.

אמא נותנת לי נשיקה, אבל אבא נְשיק

"הנקניקייה זו הבחורה של הנקניק?" שואל ילד בספרו של קורניי צ'וקובסקי, וילדה בגן תהילה מספרת לרונה כהן ש"ארָיָה זאת אשתו של האריה". הילדה תומר בת השנתיים וחצי אומרת לסבתא שלה: "את תהיי שחקנה ראשה!". ילדים מרכיבים שמות תואר על פי המין באמצעות סיומות לא מקובלות, וכך משיב יובל לגננת האומרת לו שהוא נראה "חגיגי": "ואת חגיגה", נשמע כמו מחמאה של גבר מפלרטט. לעומתה הילד יותם אומר לצביה ולדן תוך כדי לבישת בגדי מחלצות: "אני רוצה להיות חָגיג".

יותם הוא אחד מגיבורי ספרה של ולדן העומד לצאת לאור, "שורשים פורחים". הספר דן בשפת הילדים, ובו היא מספרת איך ממשיכים הילדים לחלק את העולם לזכר ונקבה. ילד אחד מסביר ש"סליחה" אומרת ילדה, אבל ילד צריך להגיד "סְליח". ילד ותיק משנות השלושים מצוטט בספרו של יהודה רבקאי: "אמא נותנת לי נשיקה, אבל אבא נְשיק". קרן אומרת לתומר: "אגמור את הגיל תוך שניה". תומר בן השנתיים עונה: "ואני אגמור את הגמדים תוך שְנִי!"

ולדן מספר על הילדה דנה המתגעגעת לסבתא שלה שהלכה לעולמה ואומרת: "סבא, קח אותי לקַבֶּרֶת שלה". ובאותו עניין, בעת ביקור בבית הקברות בכינרת שואל ילד: "אמא, את רחל קברו בבית-קברות, אז למה לא קברו את ברל בבית-קברים?" הילד הזה, כמו בענייני פעלים שהובאו במדור הקודם, קולע לדעת גדולים: "בית קברים" היא צורה תקנית, המופיעה גם במקרא.

המשך?

כאן:

https://www.ruvik.co.il/%D7%94%D7%98%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%99/2004/09012004.aspx