קריאה וספרים מומלצים

שמו של הספר "הר אדוני"  ותמונת הבומארנג  הנראה כצלב מתעופף וטס גבוה נראים בעיני כסמלים המספרים את המחשבה שמסתתרת מאחוריהם.

ונשאלת השאלה למה הסופר ארי דה לוקה להשתמש בסמלים דתיים כמו שם הספר

"הר אדוני"  או מה ראה להפגיש את הקורא עם דמותו הטרגית והמעוותת של היהודי  הסנדלר הגיבן דון רָפָניֶלו אשר למרות כל הסבל שעבר עליו הוא  אישיות של נתינה  הוא תופר ומתקן בחינם  נעליים לכל עניי העיר איש חכם ובעל דעה וידע , איש רוחני הנושא עיניו ונפשו לירושלים .

"הוא עושה למחשבות מה הוא עושה לנעליים מניח אותן על הדוכן הפוכות ומתקן אותן"  ואומר בהתרסה לאלוהים "אנחנו בלי פספורט, בלי זכויות, אנו בני אדם חיים מסורבי מוות צריך לקבל גם את העונשים ההיתוליים שלו" , גם שמה של הנערה "מריה"  שלמרות היותה מנוצלת מינית דווקא היא מתגלית כנשמה טובה וטהורה.  וגם הופעת "החמור" בתחילת הספר וגם בסופו  " בכתבי הקודש יש רבה ידיעות על החומר בהמה מועילה , מעריכים אותה, אבל הצעקה שלו לעומת זה היא חסרת תועלת ענקית , נוגעת רק לו ולאלוהים"  וכן  סמלית דמותו של הנגר  מאסטרו אריקו שמזכירה יוסף הנגר בעלה של מריה ועוד.

הספר הוא סיפורו של  נער מתבגר אשר בתוכו בוערת תשוקה  בלתי מוסברת דמויית  בומארנג שבתמונת הספר הוא נראה כמו צלב מתעופף. הבומרנג של הנער רוצה להתפרץ מתוכו ולהשתלח הרחק  ולא ידוע אם שחרורו יהיה לטוב או לרע  "יחד גדל גם הרוע יחד איתי עם כח הזרוע לשחרר את הבומרנג גדל כוח שמסוגל לתקוף"  "מהלך מוטעה של האחר מסיר את "המסמרים" מהמכסה , והדם הרע מזנק החוצה"   ההוכחה לכוחו המתפרץ   נמצאת בסוף הספר הנער  "מכבה את העין הטובה ומשחרר את הבומארנג שפוגש בדיוק את היהודי הסנדלר עם הכנפיים והנוצות "העולה והולך למקום העקבה המתלקחת של הבומראנג".  (שנשמע כקורבן עולה.)  ואז הנער חוזר ופוקח את העין הטובה, תופס את הצל הפושע הרוכן מעל מריה ומשליך אותו  מהמרפסת בחוזקה.

נראה כאילו הסופר משווה את רָפָניֶילו  היהודי הגיבן  כקורבן של  הרוע בעולם.

כמו ישו בזמן צליבתו בגולגולא ששם הוא נצלב ביחד עם עוד פושע  והיה קורבן עולה.  בסוף הספר אנו מוצאים שוב את מוטיב החמור הקול שיוצא מגרונו של הנער שאומר:

"זה קול, זה הקול שלי, נעירת חמור שקורעת את ריאותי, אני צועק ובשביל הצעקה שלי אין מקום על גליל הנייר ומעל מונדידיו"   בגאולה המשיח יבוא על חמור ככתוב בספר זכרייה פרק ט' גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִיַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא, עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר, וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת"  שהוא המשיח!

בעיני נראה כאילו  מדובר במחאה כנגד העוול וההשמדה שעבר העם היהודי ,  ודמותו של הנער שאיננו יודעים את שמו  מסמל את הדחפים הנפשיים והגופניים החבויים בתוך כל אדם עוד מנעוריו והם מפרצים בסופו של דבר לטוב או לרע

                                                                                                         חיה הלר