קריאה וספרים מומלצים

כחול ולבן -

מחשבות בעקבות ספרה חוה עציוני הלוי באהבתו אותה ספור אהבת יעקב לרחל...

ספרה של חוה עציוני הלוי באהבתו אותה ספור אהבת יעקב לרחל, "כאשר הגיע אלינו אהובי, הוא חבש כיסויי ראש לבנים שזורים פסי תכלת, ובמשך השנים הם הפכו לבלויי סחבות. עתה נתתי לחוטי פשתן לדהות בשמש עד שהלבינו כשלג, וחוטי פשתן אחרים צבעתי בצבעתכלת בלהה ארגה אותם לכסויי ראש לבנים שפסי תכלת בשוליהם, לארכם.

את אלה נתתי ליעקב, והוא שמח בהם. הוא עטה אותם לראשו ורצה שכאשר אהיה חשופה לשמש, אעטה אותם גם אני. הוא ביאר לי כי צבעים אלה הם סמל משפחתו, של העם שיֵצא מחלציו. אט אט החכה ודעכה תקוותי שגם לי יהיה חלק בהיווסדו של אותו עם. (שם עמ' 112)

רחל הן היתה עקרה ולאחר שנות עקרות, שגרמו לה ביאושה לאיים "הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (בראשית, ל', א'), ילדה לבסוף רחל בן וקראה לו יוסף, שם המציין את כבודה שהוּשב ואת הציפייה לבן נוסף: "וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֹּאמֶר, אָסַף אֱלֹהִים אֶת-חֶרְפָּתִי.וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יוֹסֵף, לֵאמֹר: יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר" (בראשית, ל', כ"ג-כ"ד).

****

הצבעים הלאומים של ישראל הם התכלת והלבן כפי שהם מוצגים בדגל המדינה. הצבעים הם חלק ממערכת הסמלים הלאומיים של מדינת ישראל ומהווים סמל בלתי פורמלי, אשר אינו מעוגן בחוק. למרות אי החקיקה בנושא, השימוש בצבעים אלו כמייצגי המדינה והלאום נפוץ בקרב העם. רשויות המדינה משתמשות בצבעים אלה בהדפסת מסמכים, בחותמות, בדגלים ובקישוט אירועים ממלכתיים.

בפועל, גוני התכלת והכחול משתנים מדגל לדגל הן בבהירות והן בגוונים. הגוון בדגלי ישראל קרוב לכחול, ולכן לעיתים קרובות הצבעים הלאומיים נקראים "כחול ולבן".

במהלך הדורות זוהו הצבעים: תכלת ולבן, עם הלאום היהודי, התנועה הציונית, היישוב העברי המתחדש בארץ ולבסוף זוהו דה פקטו עם מדינת ישראל והעם היהודי היושב בציון.

במקרא

הציון הראשוני לשימוש בצבעים סמליים אלו על ידי בני ישראל נמצא עוד בתורה בספר במדבר:

וַיֹּאמֶר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל-כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדֹרֹתָם; וְנָתְנוּ עַל-צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת.

פרשה זאת, שנכנסה לתפילה היהודית (בקריאת שמע), קובעת כי צבעי הציצית יהיו תכלת ולבן, אך כיום לא נהוג לצבוע את הפתיל בתכלת מפני שלא יודעים איך להפיק את הצבע המיוחד בצורה המקראית.

התכלת והלבן לא שימשו רק בטלית ובציצית כי אם גם בבגדי הכהנים ובבית המקדש: התורה מצווה על בני ישראל להכיל את הצבע תכלת בבגדי הכהן בתוך החושן האפוד והמצנפת

וְעָשִׂיתָ אֶת-מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת

— ספר שמות, פרק כ"ח, פסוק ל"א

וְעָשִׂיתָ חשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ

— ספר שמות, פרק כ"ח, פסוק ט"ו

וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל-פְּתִיל תְּכֵלֶת וְהָיָה עַל-הַמִּצְנָפֶת אֶל-מוּל פְּנֵי-הַמִּצְנֶפֶת יִהְיֶה

— ספר שמות, פרק כ"ח, פסוק ל"ז

עם היציאה לגלות ודעיכת הלאומיות היהודית הופסק השימוש בצבעים אלה כצבעי לאום והומר בשימוש קהילתי-דתי. את הדבר ניתן לראות בשירת ימי הבניים ובגמרא.

— ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוקים ל"ז-מ'.

בעת החדשה

התנועה הציונית המתחדשת רצתה להפוך את היהודים הגלותיים לעם, ועל כן פנתה לסמלי העבר שסביבם רצתה לאגד את העם. תמורה זאת הובילה לשינוי חשוב מאוד בשימוש בתכלת ובלבן, והם הפכו בעיקר לצבעי התנועה הציונית. בין הסמלים שאומצו על ידי התנועה היו שאומצו ברישמיות והיו סמלים אחרים שאומצו באופן בלתי פורמלי, גם הצבעים התכלת ולבן אומצו על ידי התנועה הציונית באופן בלתי פורמלי. הראשון שהתייחס לצבעים אלו כצבעי הלאום היה המשורר היהודי האוסטרי אברהם אלעזר. בשנות ה-60 של המאה ה-19העלה אברהם את הרעיון להשתמש בצבעי התכלת והלבן בדגל של עם ישראל משום שאלו הצבעים בטלית אשר בה מתעטף היהודי בתפילה.

בתקופה החדשה אלו כחול ולבן הם צבעיו של דגל מדינת ישראל.

ראשיתו של הבמושבה ראשון-לציון בימיהעליה הראשונה , והוא אומץ כדגלה של התנועה הציונית מיום היווסדה ב1897. דגל זה הועדף על פני "דגל שבת הכוכבים" שהציה בנימין זאב הרצל, ונבחר באופן רשמי לשמש כדגלה של מדינת ישראלב- 28 לאוקטובר 1948.

מעמדו החוקי של הדגל עוגן בחוק דגל והסמל ה'תש"ט, ובשנת התשע"ח (2018) גם ניתן לו מעמד חוקתי בחוק יסוד: מדינת ישרראל - מדינת הלאום של העם היהודי.

אחזור לקרוא את הספר - רומן הסטורי, על חיי נשים בתקופת התנ"ך -חוה עציוני הלוי באהבתו אותה ספור אהבת יעקב לרחל.