סרטים טלוויזה דוקו וסדרות

טור פרידה

סרט של רוני ניניו

יציאה מסחרית 28 למרץ 2024

הקרנות טרום במהלך פברואר מרץ

הקרנות ביום הקולנוע הישראלי

מציאות שמשנה סרט

טור פרידה נחשף לראשונה בהקרנות האקדמיה האחרונות

למרות שהסרט מתרחש על רקע הפגנות בלפור, הוא נתפס מיד על ידי הצופים הראשונים שלו סרט על תקופת מחאת הרפורמה המשפטית. הסרט היה אמור לצאת מסחרית בנובמבר 2023 .

ואז הסרט פוגש את המציאות של ה7 באוקטובר:

אילנית בן-יעקב איבדה את אחיה ליאור שנלחם בכיתת כוננות בעוטף.

-מיקה קלדרון המפיקה בפועל איבדה את אמה בבארי.

-ליאור וייצמן- עורך הסאונד באולפני די.בי. נרצח כשרכב על אופניו בשבת בבוקר של ה-7 בשדרות.

-חיימי בנעים- אחיה של כלתו של רוני ניניו נרצח כשרכב על אופניו באותו בוקר בשדות של נתיב העשרה.

לקראת יציאתו המחודשת של הסרט נערכות הקרנות טרום שחושפות שמבחינת הצופים יש לסרט רלוונטיות מצמררת לתקופה זאת – ההקרנות מלאות בצופים, שבמפגשים בתום ההקרנה, מדברים על המחאה החדשה.

רוני ניני על ההקרנות בזמן המלחמה:

 רוני ניניו כתב היום: בשיחות עם הקהל של 2 הקרנות הטרום-בכורה האחרונות באו לידי ביטוי תגובות רגשיות חזקות לא רק כלפי הסרט אלא מעובדת היותו מנבא את אסון ה-7 באוקטובר. יש שחשבו שהוא אפילו צולם בחודשים האחרונים. היתה תחושת הלם בקהל. גם אני ישבתי באולם וצפיתי בסרט שוב לאחר תקופה ארוכה. והוא לא הפסיק להדהד לי את מה שאנחנו עוברים כיחידים וכחברה מאז אותה שבת שחורה. משהו בסיפור, במשפחה המתפרקת, במדינה המתפרקת, בחרדה ובאימה מפני אסון הממשמש ובא, משהו בתמונות הנעות המוקרנות על המסך הגדול- משהו שם הצביע אל עבר אופק של שמיים שחורים.

תקציר:

כרמי, עיתונאי תל אביבי, נקרע בין חיי האהבה והמשפחה המתפוררת שלו, הדאגה לבתו שיוצאת להפגנות בבלפור והניתוק הבלתי נתפס שנכפה עליו מבנו האוטיסט. במקביל, ברקע שהולך ונצבע בצבעים סוערים ומאימים, הוא נחשף למסע שטנה המתנהל נגדו בשל כתיבתו העיתונאית. החברה הרותחת סביבו מאיימת על אורח חייו הסוער ממילא.

צוות יוצרים

במאי: רוני ניניו

תסריט: רוני ניניו, דרור קרן

צלם ראשי: עופר ינוב

עורכים: אילה בנגד, רפאל לוין

מוסיקה: אבי בנימין

עיצוב פסקול ומיקס: אבי מזרחי

קולוריסט: סרג'ו בזרוקוף

מפיקה בפועל: מיקה קלדרון

מפיקים: מרק ומיכאל רוזנבאום, רוני ניניו

שחקנים

דרור קרן,

אילנית בן יעקב,

ג'יטה מונטה,

יהושע סובול,

 כרמל בין,

חיים זנאתי,

עירד רובינשטיין,

אדם גבאי,

תום חגי,

ערן בוהם.

ישראל 2023, 75 דקות

הפצה טרנספקס

החל מן ה 29 במרץ בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ

טריילר

יוטיוב:

https://youtu.be/5xaG1GlryTY?si=eRvkrjGFIj_Nhmel

דבר הבמאי

2020. בין סגר ראשון לשני. שוב איומים על עיתונאים, שוב אלימות בהפגנות בלפור. התחלתי לשרטט לסרט איזשהו מבנה עלילתי. אחר כך פניתי אל דרור קרן. היה לי ברור שהוא יהיה הליהוק האולטימטיבי לתפקיד העיתונאי (ולאחר מכן מצאנו עצמנו כותבים יחד את התסריט). אילנית בן-יעקב הנפלאה בתפקיד אשתו (איתה עבדתי בסדרה ״כבודו״) היתה הטלפון הבא שלי. הרגשתי שבדרך בה נעשה את הסרט הם יתרמו רבות, גם בסצינות שיעשו באימפרוביזציה.

מהרגע הראשון דמיינתי את הסרט בשחור, אפורים ולבן, ללא צבע. הטלפון השלישי היה לצלם עופר ינוב, איתו עשיתי את סרטי הקודם ״היו לילות״ ואת הסדרה ״כבודו״. בזמן צילומי הסדרה שוחחנו לא מעט על הרצון המשותף לצלם סרט בשחור לבן. עכשיו, בימים הקודרים, הגיעה ההזדמנות. בשחור לבן צריך יהיה לדמיין את הצבעים בכדי להתקיים עם מידה מסוימת של אופטימיות.

וכך- בהפוגות הקורונה ובימים סוערים פוליטית, עשינו סרט. כולם באו, קודם כל התנדבו: השחקנים, הצוות, אנשי ההפקה, ספקי הציוד והחברים. זה נהיה סרט של כולם. זו היתה שעתם היפה. זה היה רגע מכונן. על הרגע הייחודי הזה, אני אומר תודה גדולה.

בעקבות ארועי ה-7 באוקטובר דחינו את הקרנתו המסחרית של הסרט. עכשיו הוא יוצא לאקרנים כשהוא מהדהד את ארועי השבת השחורה ועלילתו ודמויותיו מנבאים את האסון הגדול שפקד אותנו.

דבר התסריטאים

מכל בחינה הקשורה ליצירת הסרט הזה- זה היה חסר היגיון, חסר סיכוי ומנוגד לכל תרחיש של היתכנות.

אבל בתקופה ההיא, לא כל כך מזמן, שבה הושתקנו ושותקנו, והמסיכות והחיסונים, המשפט הנמרח, ההפגנות, העוד בחירות, בתוך בליל המסחרה והטרלול הבלתי נגמר הזה שהיו אז חיינו- לעשות סרט שידבר בדיוק עם זה - זה היה הדבר הכי הגיוני בעולם. כשאין לך מה להפסיד ואתה רוצה לצעוק, שזה תלוי רק בך, אם משהו יקרה או לא יקרה - לכתוב תסריט זה מנוע מאד אפקטיבי, מסתבר. 

בזמן של שבר גדול, בתקופה של התפרקות, של שסע וקרע, אלימות, שנאה ואובדן אמון - ביקשנו לשים קלוז אפ על חשבון נפש. חיפשנו את השפה, את המילים, בניסיון למצוא בחזרה את הדרך הביתה.

דרור קרן על הסרט

בגלל שהייתי שותף לתסריט, הסצנות, הסיפור, שכתבנו רוני אני, המילים היו מאד קרובות אלי. .הן ביטאו, שיקפו, בדיוק את מה שרציתי לספר גם כשחקן. צילמנו כמעט בלי אילוצי הפקה . זה דבר מאוד נדיר בקולנוע בכלל וקולנוע ישראלי בפרט. זה איפשר למשל גם לחזור לפעמים ולצלם סצנות פעם שניה. התמהיל האנושי לפני ומאחורי המצלמה שהתאחד כדי ליצור את הסרט הזה, נתן רוח גבית ותמיכה, עם שקט יצירתי וריכוז נדיר על הסט. משהו שאני לא זוכר כמוהו.  התהליך הזה, מתחילתו ועד סופו היה שיעור ענק בשבילי בכוח של הקבוצה ביכולת שלה להתאחד ולייצר סיפור בזמנים קשים ומאתגרים, שלנו כיחידים, כחברה.