בידור ותרבות הפנאי

זוכרים את התוכנית המשותפת שלנו?

אנו יוצאים לפיילוט במסגרתו ניפגש לנו - חברי קהילת בידור ותרבות הפנאי - ונצפה יחדיו בהצגה צ'ילבות (מצ"ב קישור לפוסט ביקורת תיאטרון שפרסמתי בקבוצה על הצגה זו).

נכיר האחד את האחר, נתקרב, נהנה ונצפה בהצגה מהנה ובמחיר מיוחד לחברי הקבוצה.

חשוב, בכדי שנוכל להתארגן בצורה הטובה ביותר, לקבל מקומות מועדפים ולארגן את המסגרת החברתית שלנו,  אנא עדכנו בתגובת לפוסט זה: מי מכם מתכנן לרכוש כרטיס/ים ולהצטרף למפגש הראשון, לאחר שנפרסם את התאריך החדש.

זאת ועוד, אם יש מתנדבת או מתנדב, הרוצים לסייע ולקחת חלק בארגון הפעילויות האלו, אנא שלחו לי הודעה בפרטי. 

תודה, צח

---------

"כבר יש על שמך רחוב בנס ציונה?" שואלת דיוות התיאטרון הוותיקה והמרירה את הצ'ילבה שלה, השחקנית הצעירה והאגואיסטית

צח אוריין

21/12/24

ביקורת תיאטרון: צ'ילבות, תיאטרון הקאמרי

מאת: צח אוריין

התשובה היא כן, לשחקנית מרים זוהר יש רחוב על שמה. לא בנס ציונה אלא בחולון והוא מקביל לרחוב שנקרא על שמה של ענקית תיאטרון נוספת, ליא קניג. ואת השאלה המתריסה הזו שואלת דיוות התיאטרון הקשוחה והמרירה חוה זלצר (מרים זוהר, 93) את השחקנית הצעירה הפרועה והאגואיסטית, אלי קופרמן (מיה לנדסמן, 31,המדהימה בעצמה) במחזה החדש, השנון והמהנה "צ'ילבות" של תיאטרון הקאמרי בתל אביב. 

את צ'ילבות כתב עומר קרן והיא הוצגה לראשונה במסגרת פסטיבל 'כאן ועכשיו 23' של תיאטרון הקאמרי (קריאות מבוימות של מחזות מקוריים). המנהל האמנותי של הקאמרי ובמאי ההצגה, גלעד קמחי, הציע לקרן לשנות את הרעיון המקורי של המחזה הראשון שלו ולשנותו את האינטראקציה בין שחקנית מבוגרת לשחקן צעיר לכזו המתרחשת בין שתי שחקניות עם פער דורות. שם גם כבר החל במוחו הליהוק המושלם והמדויק של מרים זוהר ומיה לנדסמן, "מושלמות" להציג את עולמו האכזר והקסום של שחקני התיאטרון.

צ'ילבות הוא שיר אהבה מסקרן לתיאטרון, לעיתים הוא גולש למחוזות של יודעי ח"ן בלבד, הבקיאים ברזי עולם הבמה לפרטי פרטיו, יזהו ויתלהבו משלל אלמנטים מוכמנים, כמו התפאורה הבוהקת בצבע הצהוב רב המשמעות, המלווה בפוסטרים של הפקות עבר בתיאטרון, המונולוג השגוי שזוהר נותנת במהלך החזרות למלך ליר דווקא מתוך "חנה סנש" (שזוהר כיכבה בו בשנת 1958 עם חנה רובינא), דמותו של מנהל התיאטרון, או המחווה לעולם התיאטרון שמציעה שחקנית השנה, רוני נתנאל, בשלל תפקידים כמו זו של הסדרנית החולמת להיות שחקנית בדומה ל"נינה" של צ'כוב.

הפקת המקור החדשה מציעה קומדיה רעננה דינמית וצעירה, טבולה בטרגדיה, משופעת בפאנצ’ים מלוטשים ומתכתבת בתחכום, בין היתר, עם "המלך ליר" ושימוש בדמות המלך הזקן הרוצה לשמור על מעמדו כאלגוריה למאבק המתרחש בין שתי שחקניות –דיוות, שהן הכי שונות בעולם, לא מסכימות על דבר והמשותף היחיד בניהן הוא התשוקה לחיים.

מה שמתחיל במלחמת ההישרדות והמקום שלהן על הבמה, הופך אט אט להתקרבות מפתיעה ולמערכת יחסים מעוררת השראה. "בטלוויזיה יש שחקנים תת-רמה ואנשים שמכינים קוסקוס" מקניטה אגדת התיאטרון הדעתנית והחדה זלצר את קופרמן השאפתנית, הצעירה והחדה לא פחות כחלק ממאבק האותנטי בין הפאסטיז' של התיאטרון וירידת קרנו לטובת הפופולריות של הטלוויזיה.. "צ'ופצ'יקים" מכנה הדיווה הקשישה את אוזניות הבלוטות' העדכניות התקועות באוזניה של השחקנית הצעירה והמוערכת באופן תדיר, והפיצוץ הארסי הבא מחכה להן מעבר לפינה. צ'ילבות כבר אמרנו?

זה גם השלב שההצגה מתחילה לרגש, היא אמינה ומדלגת על קלישאות צפויות. הפסקול שחיבר המוסיקאי אמיר לקנר תורם לקצב והוא שולף להנאתנו להיטים נוסטלגיים וסקסיים של דונה סאמאר ותורמים לאווירה. גם שאר הרכיבים הבימתיים מוקפדים ואסתטיים התאורה, התלבושות והאביזרים.

השיא מגיע לקראת סוף המחזה. זוהר לא מפסיקה להפתיע, להצחיק ולרגש. כמה לא מפתיע שהקהל עמד בתום ההצגה ומחא כפיים ממושכות, גם לדמות מהמשחק בהצגה וגם לדמות המציאות ומהחיים עצמם. הבמאי הצעיר קמחי מספר בתוכנית ההצגה כי הוא הבטיח לזוהר, החוגגת 93, כי כל עוד הוא יוכל, הוא ימשיך ויציע לה תפקידים על הבמה, עד שהיא תבחר להפסיק בכך. צילבות מוכיחה עד כמה זוהר היא מודל מושלם כי תמיד יש לכולנו מה ללמוד מאנשים מבוגרים וכי היא מופת לדור שלם של שחקני העתיד.

צילום: אוהד רומנו