בידור ותרבות הפנאי

מאת: צח אוריין 

אחרי שלל המלצות שפרסמתי כאן על הפקות של תיאטראות קבע רפרטואריים – כאלו שהשיקולים האומנותיים שלהם מושפעים, כיאה לתיאטרון ממוסד המתוקצב עירונית או ממשלתית, גם משיקולים כספיים – אני מבקש הפעם להמליץ על הפקה קטנה ומיוחדת, cock, שהחלה כתרגיל בימוי במסגרת לימודי התואר השני לבימוי תיאטרון של במאי צעיר (ומאד מבטיח), קרל כץ, באוניברסיטת תל אביב. 

התרגיל וההצגה נעשו בהשראת מחזה של מייק ברטולט הבריטי, כץ עיבד וליהיא ברזל מלמד יצרה ל- cock נוסח עברי.

לכאורה זה מחזה שנון על זהות מינית או בלבול מיני או על כל מגוון הדחפים שבניהם. למעשה זהו מחזה על חוסר היכולת לבחור בנחרצות בן זוג או בת זוג אחת ולהסתפק בכך. 

ג׳ון הוא הומו. יש לו בן זוג אהוב ומקסים שנים ארוכות ( 7 שנים ליתר דיוק, אך בזוגיות הומואית זה צריך להיות מחושב בכפולות אחרות). יום אחד ג׳ון שוכב עם אישה. לא בכפייה, מרצון. הוא פשוט מוקסם ונמשך אליה ומכאן מתחיל משולש אהבה מטריד, כשהצופה נודד עם האמפתיה שלו כל פעם לצלע אחרת במערכת היחסים המסתבכת - בין ג׳ון המבולבל, מתקשה לבחור לעצמו האם אני הומוסקסואל או הטרוסקסואל, בן זוג המתוסכל, שנשאר למרות הכל נאמן ומכיל, לבין הפרטנרית הנאבקת על מעמדה, כאחת שגילתה לג׳ון  גם את ההנאות של מין הטרוסקסואלי.

לרגע נדמה כי ג׳ון בחר, הוא מתפייס עם בן זוגו וזורם עם הנטייה המינית החד משמעית שהסביבה כולה כבר הדביקה לו. הומו. אך לבת הזוג גם יש תוכניות לגביו והיא שבה וסוחפות אותו לחלומות על עתיד משותף. 

הבימוי של כץ קולח, הליהוק מעניין והמשחק של קאי אגין-פטרס, רע דשא, מקס וולוקיטין והגר זנדר, אמין ואף חושני.

את ״האודישיין״ הסופי שג׳ון חייב לעשות מארגן דווקא בן הזוג, במסגרת ארוחת ערב משותפת שהוא מבשל לשלושתם בדירה שלו ושל ג׳ון, עם אורח נוסף ומפתיע, האבא של בן הזוג, המסור לבנו המאוהב והנחוש אך מוסיף בלבול משל עצמו.

 כעת ג׳ון חייב להכריע, וזה לא קל. השפע מבלבל. והצופה, גם הוא נשאר קצת אומלל, הרי הוא מבין גם את הכעס של שני בני הזוג המתחרים על ליבו וחלקים אחרים של ג׳ון, אך גם הוא ממשיך להבין, כנראה שרק עמוק עמוק בלב הכנה, את הרצון של ג׳ון שלא להחליט. 

קפה תיאטרון (הקאמרי) תל אביב, 

שישי 28.2.25, 12:30

שישי 25.4.25 21.00

צילום: גל רוזנמן