שיפוץ הרסני

"אישה, בעל, בית". צילומים: גדי דגון  

כשעלתה הגרסה הראשונה של "אישה, בעל, בית" בתיאטרון הקאמרי לפני עשור, ההצגה נהפכה מיד ללהיט שרץ מאות פעמים ואף זכתה בארבעה פרסי תיאטרון (כולל הצגת השנה ומחזאי השנה לשמואל הספרי). לכאורה, זהו הימור די בטוח להעלאה מחודשת, מה גם שמדובר בקומדיה דרמטית (או דרמה קומית - לא משנה, יש הרבה צחוקים) שהקהל תמיד חובב, ורק באחרונה העלו מחדש בבית ליסין קומדיה (דרמטית, וכן הלאה) ישראלית אחרת - "חברות הכי טובות", שזוכה להצלחה רבה גם בגלגול המחודש. אז בבית ליסין הלכו על גרסה מחודשת ל"אישה, בעל, בית", שגם הפעם, כמו במקור, ביים המחזאי, שמואל הספרי (והתפאורה והמוזיקה גם הן של אותם שניים כמו בהפקה המקורית).

הסיפור הוא על נאוה ויואל, זוג תל אביבי שחי בדירה ישנה בבניין באוהאוס בעיר, שאותה קנתה נאוה מהוריו של יואל שעברו לבית אבות. נאוה מנצלת הזדמנות כשהאסלה - בדירה שכולה מתפרקת זה זמן - נסתמת, ובעידוד נעמי, גיסתה הפסיכולוגית שזה אך סיימה שיפוץ מרטיט לטעמה, מזמינה את קדוש השיפוצניק לטפל בבית. מכאן זה הולך ומסתבך, כי שיפוץ, יודע כל מי שעבר את החוויה, יודעים רק איפה הוא מתחיל והסוף - מי ישורנו.

בדרך נשברים קירות ולבבות, נאוה ויואל צריכים להתמודד לא רק עם הרצון שלה לחדש מול האובססיה שלו לא לשנות כלום, אלא גם עם משקעי שבר הרבה יותר עמוק בזוגיות שלהם - אובדן בנם (שלה, שהוא אימץ) בפיגוע בלב תל אביב, כשיואל היה כמה פסיעות ממנו; וישנם ציפה ושעיה, הוריו של יואל, הוא דמנטי והיא מחפשת אוצר שהיא משוכנעת כי טמן בקירות הבית הישן; נעמי ומוטי, האח של יואל והגיסה, שהוא בוגד בה והיא מטפלת ברועי, בנו בן העשרה של קדוש השיפוצניק, שלא כשיר להתגייס אבל קדוש הדוגל בשוויון בנטל - ומגדל אותו לבד - לא יודע מזה. ויש גם מסע למשחק כדורגל חשוב של הפועל תל אביב בקפריסין.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

אלא שהדמות המרכזית במחזה היא נאוה, ה"אישה" (כפי שמרמז שם המחזה "אישה, בעל, בית"). היא הציר המרכזי, מחוללת השיפוץ והעימות והמשבר החיצוני, הצלע הדומיננטית בזוגיות הנשחקת זה זמן מתחת לפני השטח (הבן שלה נהרג, היא מסתובבת מאז ומתמיד עם חשבון פתוח וגם רגשי נחיתות מול הוריו ומשפחתו של יואל). אסי לוי, שמגלמת את נאוה, לא מצליחה להתמודד עם התפקיד על כל רבדיו, וחולשתה היא גם חולשת ההצגה. הדבר בלט וצרם במיוחד במונולוג של נאוה בסוף חלקה הראשון של ההצגה, מונולוג שהוא סופה רגשית וסגירת חשבונות כלואים וצורבים, ולוי לא שכנעה בו כלל - לא בזעם, לא בכאב, לא בתסכול. מה שאמור להיות רגעי השיא של הדמות, הותיר אותי בעיקר עם מבוכה ואי נוחות.

שורה תחתונה: אפשר, אבל לא חובה.

"אישה, בעל, בית", תיאטרון בית ליסין. מאת שמואל הספרי ובבימויו. תפאורה: דרור הרנזון; תלבושות: מוני מדניק; תאורה: עדי שימרוני; מוזיקה: אלדד לידור. משתתפים" אסי לוי, מורדי גרשון, רבקה גור, הוגו ירדן, נתי קלוגר, דני גבע, יורם טולדנו/ יובל סגל, אור בן מלך, דני ברמן/ טוני ברמן. משך ההצגה: כשעתיים, כולל הפסקה

עוד על תיאטרון:

הזיה שנוגעת במציאות

בוגדים, סיפור אהבה

מישהו אמר ריאליטי?

ציפור מרהיבה