שישה דברים שלמדנו על רוחניות בת זמננו

הרוחניות של היום היא לא מה שהיתה פעם. האמנם? מצד אחד, עוד משחר ההיסטוריה האדם עסוק בשאלות רוחניות – ואף פיתח מסגרות, אמונות וטקסים כדי לענות עליהן. מצד שני, קשה להתעלם מגלי הרוחניות המודרניים שצוברים תאוצה, אולי יותר מכל תקופה אחרת.

אז מה בעצם קורה היום בתחום של אמונה, דת ורוחניות? תחומי מחקר שונים באקדמיה - כמו סוציולוגיה, פסיכולוגיה ואפילו נוירולוגיה - מנסים לשרטט תמונת מצב של תהליכים המתרחשים בחברה האנושית. הכנס השביעי לרוחניות עכשווית שהתארח לאחרונה באוניברסיטת תל-אביב שימש מעין חלון ראווה לכמה מהטרנדים החמים ולתופעות המרתקות ביותר בעולם הרוחני. הנה מקבץ של שש תובנות מרכזיות שעלו בכנס, מתוך שפע של רבות נוספות.

הכתבה המלאה מופיעה באתר מהות החיים

 
תובנה ראשונה: תורת הקבלה נפוצה בקרב לא-יהודים עוד במאה ה-19

לא המציאה את הגלגל. מדונה. צילום: shutterstock

מדונה, בריטני ספירס, מיק ג'אגר ומפורסמים נוספים גילו את סודות הקבלה בשני העשורים האחרונים. מתברר שמדונה ועמיתיה לתעשיית הבידור לא היו הראשונים שרעו בשדות תורת הסוד של היהדות. כבר במאה ה-19 הגיעה הקבלה לארה"ב, באמצעות המדען סת' פאנקוסט. ד"ר ג'ולי חיות מאוניברסיטת בן גוריון התחקתה אחר שורשי הקבלה באמריקה ומתארת במחקרה את ספרו של פאנקוסט על קבלה והומיאופתיה.

הרעיון המרכזי שעליו דיבר ד"ר פאנקוסט היה ריפוי באמצעות שילוב של קבלה והומיאופתיה. לטענתו, תורת הסוד היהודית היא הצופן לפענוח - הן של עולם הטבע והן של עולם הרוח, שבהם הוא ראה שני חלקים משלימים של ידע על העולם.

פאנקוסט טען למשל שקיים אור רוחני מאחורי האור הוויזואלי, ולאנרגיה הזו יש כוח ריפוי: צהוב ואדום הם צבעים גבריים ומשמשים להמרצה - ואילו כחול וירוק הם צבעיים נשיים ומשמשים להרגעה. מיותר לציין כי הקהילה המדעית התייחסה לדברים אלה בפקפוק רב, בלשון המעטה.

הצטרפו לקהילת הניו אייג' של מוטק'ה

תובנה שנייה:  החושים שלנו הרבה יותר דינמיים ממה שנדמה לנו

הצבע יכול להשפיע על החוויה הרוחנית. ציורים אבסטרקטיים, צילום: shutterstock

אמנים כמו ואסילי קנדינסקי ומארק רותקו העידו שעברו חוויה של אחדות עם הצבע, מעין תחושת הארה שבה התודעה סופחת אליה צבע או צבעים מסוימים. לצד אמני הקנבס, מוזיקאים מדווחים כי צלילים מסוימים מעוררים בהם חוויה של צבע. תופעה זו מכונה כרומסתזיה – עירוב של חוש השמיעה בחוש הראייה.

הגברת מודעות וכניסה למצב מדיטטיבי באמצעות שילוב חושים - או חדירה של חוש אחד לתחומו של האחר - מכונה סינסתזיה. ד"ר אוברי גלזר, חוקר עצמאי מקנדה, הוקסם מהאפקט שיש לצבע על שאר החושים והחליט לחקור אותו בהקשר של רוחניות יהודית.

ד"ר גלזר חקר את סידור הרש"ש, ספרו של רבי שלום שרעבי, מקובל מהמאה ה-18. במהדורה מיוחדת של הספר, המילים צבועות בשלושה גוונים: כחול, אדום וירוק. גלזר בדק כיצד הצבע יכול להשפיע ולהגביר את החוויה הרוחנית שנוצרת בעת הקריאה באמצעות התאמה בין הצבע למשמעות המילים.

המחקר עוסק אמנם בתחושות סובייקטיביות של אנשים, אבל הוא נעשה בתוך הקשר נוירולוגי: מבנה המוח שלנו הופך צבעים מסוימים למעוררי תודעה. ד"ר גלזר אומר כי "קיים דיאלוג בין מדע הצבע ופילוסופיית הצבע... צבע הוא אובייקטיבי וסובייקטיבי כאחד".

הצטרפו לקהילת הניו אייג' של מוטק'ה

תובנה שלישית: גיאומטריה היא הסדר המכונן של תופעות הטבע

האגף היהודי לאמנות פסיכדלית. צילום: shutterstock

למרות הקביעה הנחרצת הזו, המחקר של נעה לאה כהן, דוקטורנטית באוניברסיטת בר אילן, אינו עוסק במתמטיקה או בפיזיקה, אלא דווקא באמנות. כהן בוחנת במחקרה קבוצה של אמנים יהודים החוזרים בתשובה לאחר שעברו חוויות מכוננות של התעוררות רוחנית. למרות שהאמנים אינם רואים בעצמם קבוצה מוגדרת, ואף לא פועלים ככזו, יש ביניהם מכנים משותפים מרתקים. כולם עברו תהליך של חיפוש רוחני בארה"ב של שנות ה-70, אשר כלל בין היתר התנסויות בחומרים פסיכו-אקטיביים וחיבור לאמונות השונות שקיימות בעולם. במילים אחרות, היפים. כולם חזרו בסופו של דבר אל חיק היהדות, עלו ארצה והחלו ליצור.

כפי שלסיפור חייהם יש נרטיב משותף, כך גם לאמנותם. ביצירות שחקרה כהן קיים מוטיב כפול: גיאומטריה וקבלה. האמנים מביעים אמירות בנוגע לקבלה באמצעות יצירות גיאומטריות. יעקב קשמכר, אחד מאמנים אלו, טוען כי התנסות בסמים פסיכו-אקטיביים עוררו בו חוויות ויזואליות גיאומטריות אשר היוו השראה לאמנות שלו. כהן מכנה את הקבוצה "האגף היהודי לאמנות פסיכדלית", וטוענת שלמרות שהיצירות והאמנים נמצאים עדיין בשוליים, מדובר בזרם שצומח ומבקש הכרה.

הצטרפו לקהילת הניו אייג' של מוטק'ה

תובנה רביעית: אין הסכמה האם דיאלוג טוב כרוך בקבלת עמדת האחר או בהתנגדות לה

האם בני האדם צריכים בכל מקרה לאמץ לעצמם את השקפת האחר? פסל של גנדי, צילום: shutterstock

מרטין בובר וגנדי חיו באותה תקופה, שניהם היו פילוסופים חשובים ושניהם דגלו במפגש משמעותי עם האחר. אולם בעוד שגנדי טען כי על בני האדם לשאוף לאיחוד התודעה עם האחר ועם היקום בכלל, בובר היה מעט יותר פרגמטי והאמין כי לא בכל מקרה בני האדם צריכים לסגל לעצמם את השקפת האחר.

ד"ר דני רווה מאוניברסיטת תל אביב חושף מכתבים ששלח בובר לגנדי, במטרה לשפוך אור על מהות המפגש של אדם עם חברו. בובר היה דוגמה למופת של אימוץ עמדת האחר, מה שבא לידי ביטוי בשימוש שלו במונחים מתוך הפילוסופיה ההודית כאשר פנה לגנדי. ואולם, מכתביו נועדו לאתגר את התפיסה של גנדי, אשר האמין בקו של אי-אלימות ללא תלות בנסיבות.

בובר, אשר ראה את מצב היהודים באירופה של ראשית המאה ה-20, תהה האם כל תרבות מסוגלת לאמץ את התפיסה של גנדי. לצדו עמד יהודה לייב מאגנס, מנהיג הקהילה הרפורמית בארה"ב. מאגנס טען במכתב לגנדי שאי-אלימות הוא עיקרון שלא מתאים לכולם כיוון שהוא מצריך בוז למוות, והרי עם שמקדש את החיים לא יכול לבוז למוות.

גנדי לא ענה למכתביהם של בובר ומאגנס. מי שכן ענה להם, הרבה אחרי מותם, היה נכדו של גנדי, רמצ'נדרה גנדי, במסגרת ספר שפרסם ב-1984. גנדי הנכד ממשיך בקו החשיבה של הפילוסופיה ההודית, ולפיה המפתח טמון באיחוד תודעתי. כך, למשל, היוגה נועדה בין היתר למזג את הזהויות של כל המין האנושי לכדי זהות אחד עם הטבע והיקום כולו

הצטרפו לקהילת הניו אייג' של מוטק'ה

.

תובנה חמישית:  הכירו את ה"סייבר דת" – אנשים שעוברים לפולחן באינטרנט

מה מאבדים במעבר בין פולחן במציאות לפולחן וירטואלי? צילום: shutterstock

ד"ר כרמל וייסמן מאוניברסיטת ת"א טוענת כי אמונה היא טכנולוגית במהותה, מכיוון שהיא מתרחשת במישור וירטואלי ולא במציאות הממשית. הכוונה שלה היא שהן באינטרנט והן בדת, ההתנהלות שלנו מתרחשת אל מול ישויות ותופעות מופשטות.

במחקרה בנתה וייסמן מודל המכיל את רכיבי הפולחן הדתי העיקריים במציאות הממשית: המרחב, הזמן, הגוף, המחשבה ואובייקטים טקסיים. במעבר בין פולחן במציאות לבין פולחן וירטואלי, מתבלטים חלק מהרכיבים הללו ולעתים נותרת רק המחשבה. אמונות שונות מסכימות "לוותר" על חלק קטן מהממדים, כמו היהדות והאסלאם, למשל, ששמות דגש על הגשמי. לעומת זאת בהינדואיזם ובבודהיזם התפיסה היא כי הקיום שלנו הוא בלאו הכי מטפיזי, ולכן הפולחן האינטרנטי במסגרתן לא מתעקש לשמור על המרחב, על הזמן, על הגוף וכדומה.

דוגמאות לסגידת סייבר יש בשפע: מסגדים וירטואליים, למשל, מבטלים את ממד הזמן והופכים את החוויה הדתית לאינדיבידואלית, כשהרבה מרכיבי הפולחן נעלמים. הדת הממוסדת הדוגלת בהלכה לא תמיד מרוצה מההתפתחויות, אך הן מתרחשות בכל זאת ואף צוברות תאוצה.

קיים דיון בוער על מידת האותנטיות של חוויות דתיות וירטואליות כמו תקיעה בשופר באפליקציה או ספירת חרוזי תפילה על מסך הסמארטפון. מצד אחד, לא ניתן להתעלם מהפופולריות הגואה של פולחן באינטרנט. עם זאת, וייסמן טוענת כי המרחב הממשי מהותי ליצירת חוויה אותנטית כיוון שכאשר אתה מניח תפילין בכל בוקר, למשל, "אתה אף פעם לא נכנס לאותו נהר פעמיים". רוצה לומר, כל חוויה היא ייחודית ומעוררת את הרוח מחדש. במרחב הווירטואלי, לעומת זאת, החזרה הטקסית אינה משתנה ונראית חסרת משמעות – היא נתפסת כמשחק

הצטרפו לקהילת הניו אייג' של מוטק'ה

.

תובנה שישית: אהבה רומנטית חיונית לאהבת האל

האם אהבת האל ואהבת האדם יכולות לדור בכפיפה אחת? צילום: shutterstock

דת, אהבה ורוחניות קשורות במסורת היהודית מראשיתה. "אהבת את ה אלוהיך" ו-"ואהבת לרעך כמוך" הם פסוקי-על,