שנת מלכודת הדבש של פיצויי הפרישה

רינה עבדה באחת החברות הגדולות במשק ויצאה לפרישה מוקדמת בגיל 55. חשבון הבנק שלה, שהיה רגיל לראות רק יתרות חובה, זכה להתכבד בסכום כסף שכמוהו לא ראה מימיו: 450,000 ? במזומן, טבין ותקילין. פיצויי פרישה, דמי מחלה וגם תוספת מיוחדת למי שהסכים לפרוש לפני גיל הפנסיה. כמוה יצאו לגמלאות גם דוד, שקיבל 520,000 ש"ח ושאול שקיבל 380,000 ש"ח. המשותף לשלושתם, על פי נתוני אחד הבנקים, שתוך שלוש שנים הכסף יתאדה. ישדרגו את המכונית, אולי אפילו יקנו ג'יפ, ישפצו את המטבח סוף סוף ויעזרו לילדים. תוך שלוש שנים הכסף ייעלם, כאילו אין מחר. סכומי הכסף שניתנו להם בפרישה הם סכומי עתק, על פי קנה המידה של שכיר. מעולם הם לא ראו בחשבון הבנק שלהם סכום כזה, ולעולם גם לא יראו. הדעת נותנת שהם ייחשבו את צעדיהם בקפידה, יראו גם מעבר לטווח של שנתיים-שלוש. שנת הפרישה הראשונה היא שנת מלכודת הדבש. בשנה ראשונה זו נעשות החלטות משפחתיות-כלכליות שנזקיהן ארוכי טווח. חלק מההחלטות נעשות כבר לפני הפרישה, כשרק "מריחים" את הכסף הגדול. מה גורם להם לשרוף את הכסף במהירות כזו? מדוע לא ישימו את חלקו הגדול בחיסכון מניב, שישפר את רמת חייהם לעתיד? תוחלת החיים בישראל היא מהגבוהות בעולם, וההוצאות אינן יורדות בגיל השלישי. לעיתים קרובות הן עולות. שנת הפרישה הראשונה מתאפיינת בשינויים דרמטיים. הראשון שבהם הוא ההכנסה שיורדת. השני הוא הזמן הפנוי שנוצר, וגורם דווקא לעלייה בהוצאות. הפורש הממוצע ממשיך לחיות ברמת החיים לה הוא התרגל, ואת הפער שנוצר הוא מממן מהסכום החד-פעמי הנ"ל. לשם המחשה ניקח את רינה, שפרשה בגיל 55. משכורתה היתה 11,000 ש"ח, מתוכם 10,000 ש"ח מבוטחים לפנסיה. היא צברה 60 אחוזי פנסיה, והקיצבה שהיא תקבל תעמוד על 6,000 ?. תשלומי ביטוח לאומי היא תקבל רק בגיל 62. אם היא תמשיך לחיות ברמה אליה היא הורגלה, ייווצר פער תזרימי חודשי שלילי בגובה של 5000 ?. הפער החודשי הוא גבוה יותר, כי ההוצאות שלה עולות. עכשיו היא גם אוכלת בבית, מטלפנת מהבית, יוצאת לקפה עם חברות בקניון ויש לה יותר זמן לנכדים, שכידוע מאד אוהבים את האוכל המבושל של סבתא וגם צעצועים. עוד כתבות על כסף

איך תשלמו פחות מס שבח



תשלום מיסי ועד הבית - לפי שטח הריצפה



גימלאים פטורים השנה מאגרת רדיו וטלוויזיה



ניהול השקעות אישי לקראת פרישה



קופות הגמל הפרטיות עדיפות על השקעה אחרת



העברת כספים בין הבנקים בתוך שניות



מגינים על דיירי הדיור המוגן

5,000 ? לחודש הם 60,000 ? לשנה. אם רינה לא תהדק את החגורה יתאיידו תוך שלוש שנים 180,000 ?. נוסיף לזה את השיפוץ שעליו היא חולמת כבר הרבה זמן, את 20,000 השקלים שהיא תיתן לכל אחד מארבעת ילדיה ואת הטיול הגדול לחו"ל - והנה התאדה הכסף. שלוש שנים של שיכרון חושים כאילו היא עשירה באמת. ועכשיו נגמרה החגיגה, וצריך להוריד את רמת החיים ב-5,000 ש"ח מיידית, אחרת יהיה מינוס ענקי בבנק, ועל קרן ההשתלמות הבאה אי-אפשר לבנות. רינה נפלה בשנת הפרישה הראשונה למלכודת. סכומי הפרישה הגבוהים שהוזרמו לה לחשבון סינורו אותה. אבל אפשר גם אחרת. בגיל 58 היא תהיה עדיין צעירה ומלאת אנרגיות, לכן היא צריכה לקחת שתי החלטות אסטרטגיות להמשך חייה. הראשונה נוגעת לסכום הכסף שהיא קיבלה זה עתה. חלקו הקטן ישמש לבזבוזים, שכן "לא תעצור שור בדישו". אך את חלק הארי היא צריכה לשים בקרן מניבה, לטווח הארוך - לשמירת רמת חייה בעוד חמש, עשר ועשרים שנה. וגם שלא תזדקק לילדיה לעת זיקנה (יהיה נבון לרכוש ביטוח סיעודי ולשקול גם ביטוח רפואי פרטי, אם עדיין אין לה). ההחלטה האסטרטגית השנייה נוגעת לרמת ההוצאות החודשית שלה, עם הפרישה מהעבודה. אין מתנות חינם, ומי שמקבל 6,000 ? צריך להתאים את רמת החיים שלו לסכום זה. זה נכון תמיד, אך בעל משמעות קריטית ביציאה לגימלאות, בעת ירידה דרמטית כל כך בהכנסות. קשישים רבים במדינת ישראל נזקקים לקיצבאות, תלויים בחסדי החלטות קופות החולים, לא גומרים את החודש בלי עזרת הילדים. חלקם באמת חסרי כל, חלקם הרוויחו למחייתם אך לא חסכו לעת זיקנה. עתידה של רינה בידיה. החלטותיה בשנת הפרישה הראשונה יובילו אותה לעבר המלכודת, או יאפשרו לה ללקק מעט דבש לעת זיקנה.