שר קליפסו במכנסיים צמודים - והשאר היסטוריה

סרטה של סוזן רוסטוק, "הארי בלפונטה: שיר את שירך" יוקרן השבוע במסגרת שבועיים דוקו מיוזיק בערוץ יס דוקו בלוויין (יום ד', 19,12). אבל יותר מאשר סרט תעודה מוזיקלי, זהו סרט על פעיל זכויות אדם, על מפעל חייו לשוויון זכויות בארצות הברית, על פועלו ההומניטרי למניעת רעב, לקידום חינוך, למיגור אלימות ושאר חוליי החברה. זהו סרט על אדם שלוחם למען כל אלה כל חייו, והוא גם זמר בעל קריירה ארוכת שנים - הארי בלפונטה.

הזמר שכונה "מלך הקליפסו", על שם המקצב הג'מייקני שחיבב על העולם בכלל ועל ארצות הברית בפרט עוד משנות החמישים של המאה הקודמת, נולד, כפי שהוא מספר בסרט, בהרלם, ניו יורק ב-1927, לאם ילידת ג'מייקה ולאב שנטש אותם בלידתו. האם, שבקושי התפרנסה מניקיון, שיגרה את הארי (הרולד) ואת אחיו למשפחתה בג'מייקה, ושם אכן שאב את מקורותיו המוזיקליים, את המקצבים ואת השירים שנהפכו בהמשך לתעודת הזהות המוזיקלית הייחודית שלו. אמו, שעליה הוא מדבר, היא שהנחילה לו לדבריו את התובנה שאין דבר העומד בפני הרצון, שתמיד צריך לשאוף למטרות, ושאסור להתעורר לבוקר שבו אין לך כוונה לתקן עוולה כלשהי בעולם.

על רקע תמונות וקטעי ארכיון משנים רחוקות בשחור-לבן הוא מספר שכלל לא התכוון להיות זמר. הוא עבד כעוזר שרת, וכשקיבל פעם כטיפ זוג כרטיסים לתיאטרון השחור האמריקני - הוקסם. הוא החליט שברצונו להפוך לשחקן. רצה - והצטרף ללהקת התיאטרון השחור, שם הכיר את סידני פואטייה, ואף הלך ללמוד משחק בכיתה אחת עם וולטר מתאו, מרלון ברנדו וטוני קרטיס, אנשים שנשארו חברים ותומכים לאורך שנים. דווקא כשחקן גילה את השירה ושוגר למסלול של זמר ג'ז, שפרנס אותו אך לא גרם לו הנאה. אחרי שנחשף לשירה אחרת, מה שהיום היה נקרא שירת עולם, מצא את הכיוון שלו - שירת הקליפסו, המקצבים מהבית.

ממש במקביל הכיר את השחקן השחור פול רובסון, שאמר לו, "אם ישירו את השיר שלך - ירצו לדעת מי אתה". בלפונטה הפנים היטב את המסר, ומאז בעצם נהג על פיו וזכה להישגים, להצלחות, לחשיפה ולפופולריות כזמר, כאושיה טלוויזיונית, כשחקן קולנוע ובכלל כסלב, והוא ממנף את כל אלה לקידום מטרות ומאבקים לשוויון זכויות, לזכויות אדם בכלל ולמטרות הומניטריות. בלפונטה מציין נקודות ציון בקריירה ובמאבקים שבהם השתתף, ויותר משכל זה משרטט היסטוריה או משחזר בדייקנות אירועים, הוא שולח זרקורים לפינות אפלות שקשה להאמין שהתקיימו, ממש לא מזמן, באמריקה הנאורה.


רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

הרבה הישגים מרשימים ופעילות חברתית מעוררת השראה והשתאות שבלפונטה היה מעורב בהם במשך השנים מוזכרים בסרט, ולצדם אי אילו קטעי זמרה ומשחק, כולל "הבה נגילה" בלתי נמנע אחד. ויש גם אזכורים - בעדינות, בנימוס, כמעט ברפרוף - לחייו האישיים: שלוש נשים, ארבעה ילדים. אשתו השנייה וילדיו מדברים מעט (הצעירה היא גם בין מפיקי הסרט), כמו גם שורה של מרואיינים אחרים. ולא שכולם ביחד יוצרים תמונה שלמה ורחבה - זהו לכל אורכו אך ורק סרט של בלפונטה על בלפונטה. ובכל זאת, פה ושם מבליחות אמירות כנות ונוגעות יותר. כך למשל מגדיר את הצלחתו בראשית הדרך, באמריקה של הפרדה גזעית, ג'ורג' שלייטר: "הוא שר קליפסו במכנסיים צמודים - והשאר היסטוריה". ובנו, דיוויד, מוסיף: "הוא התרוצץ תמיד בין שתי משפחות, זו הפרטית ומשפחת האדם - התנועה לזכויות האדם", ובאמירה הרכה הזו, שמתחברת לדברים שאומר בלפונטה עצמו על היותו הורה נעדר חלק ניכר מהזמן, יש לא מעט כאב.

זהו סרט מעניין, בעיקר בגלל אמריקה המתגלה בו, אמריקה של אמצע המאה שעברה, שהייתה במובנים רבים חשוכה ועשתה מאז דרך ארוכה.

"הארי בלפונטה: שיר את שירך", ערוץ יס דוקו בלוויין, יום ד', 19.12, 22:00. סרטה של סוזן רוסטוק. מפיקים: מייקל קול, ג'ינה בלפונטה, ג'ים בראון, וויליאם איגן, ג'וליוס ר. נסרו. אורך הסרט: כשעה ו-40 דקות