שתקנו מספיק מירי ארגמן

 כשמירי התחתנה בפעם הראשונה בגיל 18, עם אהובה מהתיכון, היא לא העלתה בדעתה שכך ייראו חייה. "הייתי נערה מופנמת וביישנית והוא היה מבוגר ממני בארבע שנים", היא מספרת, "הייתה לי אמא ביקורתית ושתלטנית, ורציתי רק לברוח מהבית. רציתי את האביר על הסוס הלבן שייקח אותי, והוא הגיע, חתיך כריזמתי, כל מה שרציתי.

"כשהתחתנו כבר הייתי בהריון. בשנה ראשונה היה בסדר, פה ושם מילים לא יפות, אבל לא יותר. זה הלך והחמיר. הוא היה חוזר הביתה מהעבודה מעביר אצבע לבדוק אם יש אבק. הייתי מאוד כנועה וצייתנית. במושגים שלי, תפקיד האישה היה לשרת את בעלה, ככה גדלתי. גם אצלי בבית היו כל הזמן צעקת חשבתי שזאת הנורמה.

"אחרי הלידה הראשונה הוא בקושי הגיע לבית החולים, הייתי בודדה לגמרי, אבל עדיין מאוהבת. כל כך נאיבית. שנתיים אחרי החתונה האלימות המילולית הפכה גם לפיזית, ושתקתי. לא סיפרתי לנפש חיה. התביישתי, הייתי חסרת בטחון והאמנתי שאני תלויה בו לגמרי. כשהבן הגדול שלי היה בן ארבע נכנסתי שוב להריון. אז הוא כבר התחיל להשפיל את הילד.

"בלידה השנייה הוא השאיר אותי בבית חולים, השכנה השגיחה על הילד הגדול, הוא אפילו לא צלצל לשאול מה נולד. זה כל הזמן הלך והחמיר. הוא הכריח אותי לעבוד איתו בעסק למרות שלא רציתי, לא אפשר לי לעבוד באופן עצמאי, הייתי קונה במכולת בהקפה והוא לא תמיד שילם, גם את החשבונות הוא לא שילם, וניתקו לנו את החשמל. הייתי תלויה בו כלכלית לגמרי".

מתי הבנת שהגיע הזמן לצאת משם?

"לא כל כך מהר, אבל אני חושבת שאחד הטריגרים היה גם העובדה שהוא השפיל את הבן הגדול. זה כבר לא הייתי רק אני. ממש במקרה הגיעה לגן של הילד מרצה ממכון אדלר, והבנתי שהצעד הראשון למען עצמי הוא עצמאות כלכלית. הלכתי ללמוד, בהתחלה בלי ידיעתו. כשהוא גילה האלימות גברה, הוא החביא לי את הספרים, לא נתן לי כסף לנסיעות, הוא הרגיש שהוא מתחיל לאבד שליטה, אבל התחלתי להרגיש קצת יותר ערך עצמי.

"הקש שממש שבר היה שהוא היכה אותי כל כך חזק, ששבר לי את הצלעות בגלל חולצה לא מגוהצת. הלכתי למשטרה".

זה בטח דרש הרבה אומץ.

"כן אבל זה היה נורא. התלוננתי במשטרה. הם גבו עדות גם ממנו ושלחו את שנינו ביחד בחזרה הביתה. הייתי מבוהלת, הלכתי לישון אצל שכנה".

החלטתי שאני לא מוותרת

שתקתי. עד שהוא התחיל לפגוע בבן שלי. מירי ארגמן. צילום: ערבה גרזון רז

מאותו יום והלאה, היה ברור למירי שהיא לא מוותרת. היא שיתפה את אבא שלה לראשונה במה שקרה, ולמרות שלא תמך בגירושים מימן לה עורך דין. כשהתחתנה היתה נערה שברירית, ועכשיו הפכה לאישה חזקה שמנסה להעמיד את בעלה לדין על פשעיו. הוא כמובן לא אהב את זה. באחד הימים פרץ את דלת הבית ואיים להרוג אותה. שכנים ששמעו את ההמולה הזמינו משטרה, וכך ניצלה. "הייתי יכולה להיות עוד אחת מאלה שכותבים עליהן בעיתון", היא אומרת. את הגירושים קיבלה אחרי 12 שנה.

מה היה אחרי שהמשטרה הגיעה?

"למחרת הלכתי להתלונן. למזלי היה שם שוטר שהכרתי, והוא דאג שיביאו אותו למשפט. אבל ההליך היה נורא, הייתי העדה המרכזית והושפלתי עד עפר. בסופו של דבר הוא קיבל 2000 שקל קנס ומאסר על תנאי".

מתי הפסקת לפחד?

"אף פעם. עד היום אני לא נקייה מפחד. אי אפשר להסביר אותו. היו ניתוקים בטלפונים, תחושות של מעקבים, אף פעם לא יכולתי לדעת בוודאות שזה הוא, אבל פחדתי. מצד שני החלטתי שזה לא משתק אותי ואת החיים שלי".

אני לא נקייה מפחד. מירי ארגמן. צילום: ערבה גרזון רז

איבדת אמון בגברים?

"קשה לא לאבד אמון בגברים. גם בעבודה עברתי חוויה מטלטלת כשקולגה לעבודה, שהיינו מאוד מיודדים, הזמין אותי לארוחת ערב במלון שבו שהה. היה נחמד וטוב עד שאמר לי 'שכחתי משהו בחדר, את יכולה לבוא איתי?'. לא הייתה לי שום סיבה לסרב באמת, היינו חברים טובים. ואז בחדר הוא התנפל עלי באגרסיביות. הייתי בשוק, דרשתי שייקח אותי הביתה. בשלב מאוחר יותר הוא קיבל קידום והפך לבוס שלי. עשיתי עבודה מעולה ומעולם לא קודמתי, להפך, הוא הזהיר אותי שלא אספר שום דבר".

מה את עונה לאנשים ששואלים למה לא התלוננת?

"הוא היה הבוס שלי, ידעתי שלא יאמינו לפקידה קטנה. זה היה ברור שאם אתלונן אני אהיה הקורבן, כי אותי יפטרו - לא אותו. אם זה היה קורה לי היום הייתי ללא ספק מתלוננת. היום יש לי כוח".

את שוב בזוגיות.

"אני בזוגיות מאושרת כבר הרבה שנים. התחתנו בנישואים אזרחיים, אין לי עניין לעבור שוב את הקטע של הרבנות, עשיתי ואני עושה המון עבודה רוחנית והתפתחות אישית. הבנתי שהייתי אדם שרק רצה לרצות את כולם שהייתי קורבן וזהו זה נגמר".

מה היית אומרת היום למירי הצעירה?

"תאהבי את עצמך. קחי אחריות על החיים שלך. אף אחד לא יפגע בך, את חזקה, את מיוחדת".