שתקנו מספיק ריקי לוי

בניגוד לרוב קורבנות תקיפה מינית, הטרדות מיניות ואונס, ריקי לוי דווקא כן התלוננה. והסיפור שלה הוא במידה רבה תשובה לשאלה "למה הן לא מתלוננות".

סיפורה של ריקי מתחיל כשהיתה בת 14. "נסעתי לבת ים לבקר חבר חולה", היא מספרת. "הוא הסביר לי איך להגיע. ירדתי מהאוטובוס כמו שאמר לי, חציתי את הרחוב כמו שאמר לי, אבל לא מצאתי את הכתובת. ראיתי מכונית עם שני גברים ושתי נשים. שאלתי אם הם יודעים איך להגיע לרחוב. הם אמרו שכן, ובטח, שזה בדרך שלהם, שאכנס לרכב והם ייקחו אתי. מכיוון שהיו שם גם שתי נשים לא הרגשתי סכנה.

"פתאום אני שמה לב שהם נוסעים ונוסעים ומתרחקים לגמרי. הם לא ענו לשאלות שלי, ולבקשות שלי שיעצרו, הם פשוט התעלמו מקיומי. אני לא יודעת מאיפה היו לי כוחות, אבל ברגע שעצרו ברמזור דחפתי את המושב, פתחתי את הדלת וקפצתי מהאוטו. עוד הספקתי להרים גפרור שרוף מהמדרכה, ולרשום על פיסת נייר מסטיק את מספר הרכב. לקחתי מונית, נסעתי לחבר החולה שלא הבין לאן נעלמתי. 

"בלילה חזרתי הביתה. למחרת הלכתי לבית ספר, והחלטתי בדרך חזרה להיכנס למשטרה, לספר להם את הסיפור, ולתת להם את הפתק עם מספר הרכב. הם פשוט צחקו עלי, ולא האמינו לי. הם רצו לדעת למה לא באתי מיד אחרי המקרה, ולמה הלכתי למחרת לבית הספר.

"לא סיפרתי אפילו לאמא שלי, לא רציתי להדאיג אותה. בינתיים במשטרה עשו איזה בירור, עם הפתק שהשארתי להם, וזימנו אותי למשפט. הייתי צריכה להגיע עם מישהו בוגר ונאלצתי לספר לאמא שלי. היא הגיעה איתי וזאת הייתה חוויה איומה, כי היו כל מיני משפטים לפני זה שלנו, ואמא שלי היא אישה חרדתית, ולא כל כך משכילה וממש לא הבינה מה מתרחש. לא יכולתי להעיד כמובן כי הייתי קטינה, אבל הייתי צריכה להיות נוכחת. בחוץ ניגש אלי אחד מהם והתנצל. הוא סיפר לי שהוא תכף מתחתן. אמרתי לו שאין לי בעיה לסלוח לו אבל אין לי יותר מה לעשות עם זה". 

"המשפט היה חוויה איומה". ריקי לוי. צילום: ערבה גרזון רז

עד היום ריקי לא יודעת כיצד הסתיים המשפט. היא לא יודעת מה הם זממו לעשות. אבל סיפור החטיפה לא עזב אותה מעולם. "זה לימד אותי המון", היא אומרת. "את הבנות שלי לקחתי כשהיו קטנות לכל מקום. לא מוניות לא אוטובוסים לא טרמפים. לימדתי אותן לנהוג, בגיל 17 קניתי להם רכב. לימדתי אותם לשתות רק מבקבוק שהם פתחו בעצמן".

הרתיעה ממיכלי שתייה פתוחים התחילה כשהיתה בת 40. "נסעתי עם חברה שלי לתימניאדה, ישבנו בחוץ במלון. חיכינו להופעות שיתחילו והצטרף אלינו חבר של אח שלה עם עוד חבר. דיברנו ככה בינינו, פתאום אני רואה שהוא זורק כדור לכוס הבירה שלה. בלי להתבלבל, קמתי, לקחתי את כוסות הבירה, והכרזתי שאני הולכת להחליף לנו לבירה טרייה וקרה. למחרת סיפרתי לחברה מה קרה, והיא התקשתה להאמין. עודדתי אותה לשאול אותו והוא אפילו לא ניסה להסתיר. 'רציתי שיהיה לך מצב רוח, מה העניין', הוא אמר. פשוט לא יאומן, ואנחנו מדברות על גברים בני 50".

גם לך הייתה חוויה לא נעימה.

"כן, ירדתי לאיזה פרויקט של העבודה שלי לדימונה יחד עם המנכ"ל, הייתי אז נשואה, כבר במחשבות על גירושין, עם שתי ילדות קטנות. נסענו ביחד כל יום יצאנו בבוקר וחזרנו בערב. בנסיעה הראשונה או השנייה הוא אמר לי 'תשמעי, אנחנו נהיה פה בדימונה, זה רחוק מהבית, את תוכלי להיות איתי פה'. אמרתי לו שאני מאוד מעריכה את ההצעה שלו, אבל אני לסבית. הוא היה בהלם ולא הבין איך יש לי שתי בנות, אם אני לסבית, אמרתי לו שאין שום קשר".