שתקנו מספיק שרון שילוח דנטס

כשפרסמתי קול קורא במוטק'ה והזמנתי נשים להשתתף בפרויקט, לא באמת חשבתי שמישהי בגילאים המדוברים תסכים לעשות את זה: לספר בפנים חשופות ובשם גלוי על אונס, הטרדה ותקיפה מינית, או מעשה אלימות אחר שחוותה. הצעירות של היום הן אלו שמניעות את המהפכה המתרחשת בשיח הציבורי סביב הנושא, אבל בנות ה - 60+ ? אלו בוודאי כבר טמנו את האירוע הטראומטי עמוק באדמה, ולבטח לא ירצו לפתוח זאת שוב. הרי מה יגידו הילדים? הנכדים? 

טעיתי. לפעמים טיימינג זה הכל. 

כשמגיע זמנו של רעיון להתממש ולרקום עור וגידים במציאות זה פשוט קורה, ובפשטות - כי בשלה העת והגיעה שעתו. במקרה שלנו, הרעיון הוא להפסיק להסתתר, לא להתבייש, ולספר - גם אם עברו 30 שנה ויותר - מה קרה אז, ולמה לא שמעתם על זה עד היום. כך, 8 נשים, כולן חברות מוטק'ה, הסכימו לעמוד מול המצלמה שלנו, חלקן בפעם הראשונה, ולספר את סיפורן. לאלו הצטרפו עוד עשרות וידויים שהגיעו אלינו במייל על גילוי עריות מצד האב החורג, החבר של המשפחה שהיה מטריד בסתר, הרופא שאנס ועוד ועוד - כולל עדויות על הטרדות מיניות המתרחשות בחייהן של נשים בגיל השלישי גם היום.  

8 נשים בחרו לעשות היום את מה שלא יכלו לעשות אז - כשקרה המקרה. פשוט לדבר על זה. לאוורר את זה. אם לוקחים את הסיפורים שלהן ומחברים אותם יחדיו מקבלים רצף חיים של אשה אחת, מגיל 6 ועד 60: החל בגילוי עריות בגיל הגן, החבר הראשון שמכה ומכריח לקיים יחסי מין, המפקד או החייל בצבא, דרך העבודה הראשונה, ההטרדות והסחיטות מצד הבוס הישיר, הרופאים - ועד הבעל, שאיתו חולקים חיי נישואין ומקימים משפחה.

"אז למה לא התלוננת?"  

למרבה הצער, עדיין צריך להסביר בישראל מהי הטרדה מינית או התנהגות פוגענית ולמה נשים לא מתלוננות. בצילומים ביקשתי לעמת את המשתתפות בפרויקט עם השאלה הזאת, וכולן ידעו להסביר למה לא דיברו או שיתפו - ואם כבר אזרו אומץ להתלונן, כנגד כל הסיכויים, סיפרו על היחס המביש והמשפיל שקיבלו בצבא, במשטרה או בבתי המשפט. כולן סיפרו על בושה גדולה, על אשמה משתקת, על סביבה לא תומכת, על היעדר אכיפה ועזרה מהרשויות, על זלזול בכוחן, על ניצול מעמדן הנחות בשוק העבודה ויותר מהכל - על היעדר הלגיטימציה מצד החברה להכיל ולהתמודד עם מקרים כאלו.

כולנו חוטאים בכך מידי פעם, גם אם בסתר ליבנו: "למה היא לא הלכה משם?", "למה לא אמרה לו להפסיק?", "עכשיו, אחרי 30 שנה היא נזכרת?" "איפה היא הייתה עד עכשיו?"

ניצה, אסנת, טניה, חנה, סילבי, ריקי, איילה ומירי נותנות את התשובות לשאלות האלה. הן האמהות והסבתות שלנו - ונמאס להן לשתוק. 

קריאטיב, צילום ועריכה של הפרויקט : The Bakery