תיאטרון: הנשים העליזות מווינדזור

מתוקף ייחוסו של יוצרה, ויליאם שייקספיר, נחשבת הקומדיה "הנשים העליזות מווינדזור" לקלאסיקה, אבל היא ודאי איננה מהמחזות החשובים של שייקספיר, אפילו לא מהקומדיות הנחשבות שלו. אם להשתמש בהשאלה בשמה של קומדיה אחרת של שייקספיר, הרבה יותר חשובה ונחשבת, מדובר בעיקרו של דבר במהומה רבה על לא דבר: סר ג'ון פלסטף (שבכלל לקוח ממחזה אחר של שייקספיר, "הנרי הרביעי"), מגיע לווינדזור בלי גרוש ומחליט לעשות כסף על חשבון אישה עשירה, נשואה ומשועממת.

כדי להגביר את סיכוייו הוא שולח מכתב חיזור זהה לשתיים כאלה, שהן גם חברות טובות: גברת פייג' וגברת פורד. הן עולות על המכתב ועל המזימה, ובהיפוך תפקידים שכזה, עובדות עליו ומוציאות אותו האידיוט בסיפור. ברקע יש גם בעל אחד חשדן וקצת תחמן, בת אחת שאמה רוצה שתתחתן עם רופא בעוד אביה מעוניין דווקא באחיין של שופט השלום; יש כומר אחד ופונדקאי אחד, והמון תככים ופלונטרים שנפתרים בסוף לטוב.

כל הכיף של הרגע

לפעמים דווקא הדבר שאינו חשוב במיוחד ואין לו בעצם ערך משמעותי במיוחד (בין אם מדובר במצרך מזון או מצרך תרבות), דווקא הוא, כשהוא עשוי כהלכה, גורם לנו שעה קלה של הנאה צרופה. תחשבו רגע על מנה מענגת של גלידה או פלאפל. או על ספר שברור מראש שלא יזכה בשום פרס ספרותי – ויותר סביר שכלל לא יהיה מועמד - אבל הוא מבדר אתכם בכיף. לפעמים, כל הכיף הוא בכיף של הרגע. וזה בדיוק מה שעושות "הנשים העליזות מווינדזור" וכל הגברים שאיתן, בהפקה אנרגטית, מהוקצעת, מלאת התלהבות, השתוללות, צבעים ושמחת חיים של החאן.

הפקה אנרגטית, מהוקצעת, מלאת התלהבות. "הנשים העליזות מווינדזור". צילום: יוסי צבקר

הבמאי אודי בן-משה, שכבר חתום על כמה הפקות של קומדיות קלאסיות מלאות ברק, ברדק (מתוזמן היטב), חן ושמחה ("החולה המדומה" למשל), עיבד את הנוסח העברי של נסים אלוני לקומדיה הזו. התוצאה היא עברית עשירה, מצחיקה וחכמה, שמתובלת בחרוזים ובנגיעות עכשוויות, ומהווה סוג של שחקן חיזוק שמצטרף לאנסמבל המשומן והמיומן של החאן.

רוצים לדבר על תיאטרון? בואו לקהילת פנאי ותרבות של מוטק'ה

החברות הכי זוממות

בן-משה מצליח גם הפעם לתזמר בהרמוניה את האנסמבל המקצועני הזה, שבו לכל אחד יש את הרגע שלו לנצנץ, וכולם ביחד יוצרים שלם שמבריק עוד יותר מסך-כל חלקיו. ארז שפריר כפלסטף מוכיח שוב שליטה מדהימה בגוף, בקול ובכל; יהויכין פרידלנדר מוכיח שוב שהוא אמן של מימיקה; דודו בן זאב מפגין יכולות מרשימות לקומדיה פיזית; אודליה מורה-מטלון מתפרעת בקומדיה מאופקת-כביכול; עירית פשטן ויעל טוקר הן החברות הכי-זוממות; אריאל וולף הוא הרופא הכי צרפתי במזרח התיכון; יונתן מילר וגיא גורביץ' הם המשרתים הכי רקדנים; אריה צ'רנר הוא הכומר הכי מגמגם בסביבה; יהב גל – השופט הכי נפוח על הבמה; איתי שור הוא עלה נידף כראוי; ודניאל גל, שהיא יפה ושותקת כמעט כל ההצגה, מרביצה בסוף מונולוג שמוכיח עד כמה היא טובה ומוכשרת.

לכל אחד יש את הרגע שלו לנצנץ. "הנשים העליזות מווינדזור". צילום: יוסי צבקר

התלבושות רובן ברוח הפיפטיז, כמו גם המוזיקה שהותאמה כמו כפפה ליד, ויש גם תפאורה עם קירות שזזים ודלתות שנפתחות ונסגרות ובעיקר נטרקות, ובקיצור: הרבה שטויות, התרוצצויות, תחבולות מטופשות וצחוקים משחררים.

שורה תחתונה: קומדיה קלאסית במשקל קל, משוחקת בכיף בידי אנסמבל מצוין

"הנשים העליזות מווינדזור", תיאטרון החאן. מאת: ויליאם שייקספיר. עברית: על פי נסים אלוני; עיבוד ובימוי: אודי בן-משה; תפאורה: סבטלנה ברגר; תלבושות: יהודית אהרון; תאורה: רוני כהן; מוזיקה: עדי כהן; עריכה: מרים יחיל-וקס. משתתפים: ארז שפריר, אריה צ'רנר, אריאל וולף, יעל טוקר, עירית פשטן, אודליה מורה-מטלון, יהויכין פרידלנדר, דודו בן זאב, יהב גל, איתי שור, יואב היימן, יונתן מילר, גיא גורביץ', דניאל גל. אורך ההצגה: כ-שעה וחצי, ללא הפסקה.

עוד על תרבות ובידור: לחצו כאן