תיאטרון: זוכרים את אלישבע מיכאלי

בשניים בינואר השנה נפטרה השחקנית אלישבע מיכאלי בתום מאבק ממושך במחלת הסרטן. בת 80 הייתה במותה. מיכאלי, שחקנית בעלת נוכחות מרשימה וקול ייחודי עמוק, גילמה שורה ארוכה של תפקידים איכותיים על הבמה ובקולנוע לאורך עשרות שנות קריירה, ולמרות זאת לא זכתה מעולם להכרה כשחקנית מובילה, ככוכבת של תיאטרון כלשהו. "היא באה להבימה מהאוהל, והבימה היה אז קולקטיב שהיה נחלתם של החברים בו ולא היה פשוט לזכות שם בהכרה הנכונה", מסבירה השחקנית גילה אלמגור, מי שהייתה בת טיפוחיה של מיכאלי ותנחה את אירוע הפרידה לזכרה. "אחרי-כן היא הייתה שחקנית עצמאית ונדדה בין תיאטרונים. לא היה לה בית מקצועי אחד והשוק אז היה אחר. לכל תיאטרון היו הכוכבים שלו והיה קשה להכניס רגל בדלת. אבל מי שזכה לראות אותה ? לא ישכח".
"אישיות מדהימה ובן-אדם נדיר"
ביום שישי, 6 בפברואר, ב-12:00 בצהריים, באולם הקאמרי 4 יקיימו תיאטרון הבימה והתיאטרון הקאמרי אירוע פרידה ממיכאלי שיזכיר ויזכור את השחקנית, את אישיותה ואת שלל התפקידים שעשתה. אלמגור, כאמור, תנחה, ובין המשתתפים: ליא קניג, שלמה בר-שביט, עידית טפרסון, מיכאל הנדלזלץ, סנדרה שדה, עמרי ניצן, דב רייזר, אורי לוי, עודד תאומי וגיורא מיכאלי. קרן הדר ורפי קדישזון יגישו שירי תיאטרון, וצוות שחקנים מתיאטרון הספרייה ברמת גן יעלה קטע מהמחזה "הבט אחורה בזעם" שמיכאלי הופיעה בו. מיכאלי, שנולדה בישראל ב-17 ביוני 1928 נישאה בגיל 18 והתאלמנה מבעלה, משה, שנהרג במלחמת השחרור עוד לפני שמלאו לה 20, והיא כבר אם לבן תינוק, גיורא. קריירת המשחק שלה הובילה אותה כמעט לכל במות התיאטרון בארץ, עליהן השתתפה בין היתר, ב"אלדורדו", "ביקור הגברת הזקנה", "גורודיש" ו"סיפור משפחתי". היא השתתפה גם בסרטים רבים, ביניהם "תעלת בלאומילך", "ארבינקא", "שמונה בעקבות אחד", "ג'ירפות" והאחרון שבהם "סיפורי בית קפה". "היא הייתה שחקנית נהדרת, אישיות מדהימה ובן אדם נדיר", אומרת אלמגור. "מין אמא-אדמה, שתחת כנפיה הסתופפו תמיד צעירים, אם בדירה הקטנה שלה ואם בחנות הקטנה לחפצים ולתכשיטים עתיקים שהייתה לה. אנשים היו מאוהבים בה. היה לה לב גדול כגודלה הפיזי. היא הייתה אישה ייחודית, גם באופי, עם קול עמוק, אישה יפה, נשית, גדולה".
"הייתה לה מסכת חיים קשה"
ב-1998, בגיל 70, עזבה מיכאלי את הארץ למיאמי שבפלורידה. אחרי ארבע שנים שם עברה לווינה ובשנים האחרונות חזרה לישראל, לדליית אל-כרמל ומשחלה הידרדרות במצבה - לחיפה, קרוב לבנה. "היא עזבה אותנו, ברחה מאיתנו", אומרת אלמגור. "הייתה לה מסכת חיים מאוד קשה. היא הייתה אלמנה צעירה עם תינוק שרק נולד, והיא גידלה אותו בעור שיניה והופיעה בכל מיני מקומות רק כדי להתפרנס. אחרי-כן התחילה לשחק ב'אוהל' ושם הכרתי אותה לראשונה. הייתי נכנסת דרך המדרגות האחוריות לחדר האיפור שלה. אחרי-כן נפגשנו בהבימה ? היא כבר שיחקה שם, אני באתי מהסטודיו של התיאטרון והיא אימצה אותי. הייתה לה אחות, מיקי, זמרת עם קול נמוך, שמתה מסרטן. ומה שאלישבע עשתה כדי לטפל בה ולסייע לה, זה לא יתואר".
- מה גרם לה לעזוב את הארץ?
"גם במבוק בסוף נשבר. אני לא יודעת מה בדיוק שבר אותה, אני משערת שהתעייפה. מאיתנו".
- לצד התפקידים הרבים בתיאטרון היא עשתה גם הרבה תפקידים בקולנוע.
"דווקא בסרט האחרון שלה היה לה התפקיד הכי גדול. עד אז היא אף פעם לא עשתה תפקיד ראשי, אבל הנוכחות שלה הייתה גדולה. תמיד היו לה הקול והיופי בפנים והתבונה בעיניים. היו בה טעם ונדיבות אין קץ. גם על הבמה היא ידעה לתת. אין לי עליה מילה רעה או בינונית. אני יכולה לדבר עליה רק בסופרלטיבים", מסכמת אלמגור. "והלוואי שיכולנו להגיד לה את זה בחייה, אבל זה הטבע האנושי המחורבן שלנו, שאנחנו תמיד מאחרים בזה".
אירוע פרידה מהשחקנית אלישבע מיכאלי ז"ל, יום שישי, 6 בפברואר ב-12:00, אולם הקאמרי 4 (תיאטרון הבימה והתיאטרון הקאמרי)

עוד על תרבות:

ביקורת תיאטרון: אלוהי הקטל

ביקורת ספר: צייד בודד הוא הלב

ביקורת טלוויזיה: חשופים

אירועי תרבות מומלצים

סרט חדש: חלון פנורמי