תנו כבר גז: מה עם המתווה?

מדינה שלמה עוקבת בהשתאות ובחרדה אחר המאבק על נכסי הגז שזורמים מתחת לרגלינו. גם מי שעוקב מקרוב בעניין רב אחרי הקרב האכזר הזה לא מבין בין ימינו לשמאלו. שהרי לכאורה העניין פשוט בתכלית: אנחנו יכולים להפיק מיליארדים שיביאו רווחה ובשורה לכולנו, אולם במרומי השלטון ובמסדרונות הכנסת מתנצחים  המומחים והידענים בהתפלפלות מיותרת ולא מובנת - זה מותר וזה אסור.

אל כל אלה הצטרף בית המשפט העליון. התוצאה ידועה: המטמון שהעניק לנו הטבע נמוג והולך בהתנצחות העקרה, המדלדלת את יכולתנו להפיק נחת מהאוצר הזה. מדוע? מדוע אין מי שיטול לידו את רסן ההחלטה, יכנס את כל הקובעים למהלך ויקבע הלכה.

גם נבחרים בולטים ומשפיעים מתייחסים לאוצר הזה בהתאם להשקפות מפלגתיות צרות, ללא קשר להקשר הכללי הרחב המועיל והמיטיב עם כולנו.

על השרים להדיר שינה מעיניהם בנושא

 למישהו בכנסת אכפת מאיתנו? צילום: Shutterstock

כך למשל הגיב  יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, על קרב הגז האכזרי. וכה אמר: "לגבי מתווה הגז - שלא יהיו אשליות. אנחנו לא הולכים לפתור בעיות קואליציוניות על חשבוננו".

כלומר, בשפה בהירה יותר, ראש מפלגה המבקש ביום מן הימים להנהיג את המדינה, בעצם מנער את חוצנו מכל אחריות. הרי בהתאם לאותה רוח ואווירה ניתן לטעון, כי היחסים המתדרדרים והולכים עם אמריקה ועם אירופה הם בעיה של שר החוץ בלבד. לא של ליברמן.

לשם כך אנחנו בוחרים נציגים לכנסת ולממשלה? אנחנו מצפים שידירו שינה מעיניהם, כל אחד במפלגתו, ויטו שכם על מנת לסייע בפתרונן של בעיות מכריעות כמו מתווה הגז. ובינתיים החלום הזה הולך ונמוג. מדינות שכנות כמו מצרים וירדן, שביקשו לרכוש מאיתנו את המטמון הזה ולהעשיר את קופתנו, מפנים עורף ופונים לשדות זרים.

כאשר אנחנו נושאים עיניים לבית המשפט העליון, ההחלטה שאותה קיבל לאחרונה, המשהה שוב את הפקת הגז, מחריפה את הקושיה. הרי תכלית אחת צריכה להיות לנגד עיני כולנו: פתרון לאלתר של הצורך להקל על מצוקתנו הכלכלית, ולפתח ולשכלל את  המשק, להעניק לריאות המצומקות של כולנו אוויר פסגות או מעמקים, במקרה הגז, למען להיטיב עם כולנו.

עוד ברייכר מתרגז

פניות לגדעון רייכר - [email protected]

ומה אתם חושבים? הצטרפו לפרלמנט של מוטק'ה