תערוכה של ברגנר, ביוגרפיה של בגין
תרבות לגיל הזהב: תערוכה חדשה של הצייר יוסל ברגנר (87) וביוגרפיה ראשונה של מנחם בגין
מערכת מוטק'ה
21/12/07
שני אישים מרתקים זוכים לחשיפה תרבותית בסוף שבוע אחד:
יוסל ברגנר: "רכבות" - תערוכה חדשה[/u]
הצייר יוסל ברגנר, בן 87, ממשיך ליצור ולהציג. מסוף השבוע נפתחת תערוכה חדשה שלו, "רכבות", בגלריה דן בתל אביב (בן יהודה 74). הארץ מדווח: הסטודיו עמוס בציורים, מרביתם שלו. יש גם הרבה תצלומים של בני המשפחה, ספרים, קטלוגים, פסל של אבנר כץ שקנה לפני כשנה. "פעם היה לי אוסף מאוד גדול של יצירות בינלאומיות, אבל מכרתי את כולו בשביל הילדים", הוא אומר. על השולחן ניצב קטלוג המכירה של סותביס שהתקיימה בניו יורק ביום שלישי. על חלקה הפנימי של הכריכה מופיע הציור "Kassit Wall" של ברגנר שצויר על גבי שישה פאנלים. את הציור, שהוצג גם ברטרוספקטיווה שלו במוזיאון תל אביב, צייר לבית הקפה תמורת בקבוק ויסקי. הוא נמכר שלשום ב-121 אלף דולר (לפני עמלות). בציורים החדשים שממלאים את הסטודיו, שני דימויים חוזרים: עורבים ורכבות. הרכבת, שאותה צייר בגיל שש או שבע והופיעה כבר בתערוכות קודמות, ממלאה עתה את מרבית הפריים. בניגוד לנימה היותר אופטימית בתערוכתו הקודמת "ציורי ילדות", שבה הציג עיבודים עכשוויים לציורי ילדותו, התערוכה הנוכחית נראית כמעט אפוקליפטית. הצבעים החומים, האדמדמים, הקודרים בחלקם, יוצרים אווירה של טרום מלחמה. הניסיון לדבר עם ברגנר על השינוי ביצירה שלו, על נוכחות השואה ועל אמנות בכלל נתקל בהתנגדות. "אם את רוצה לדבר על אמנות אני לא יכול לעזור לך כי אני מתייחס אל הציור כאל מקצוע", הוא אומר. "כשהייתי צעיר אבא שלי אמר, 'אם אתה רוצה להיות אמן אתה חייב שיהיה לך מקצוע'. ואני אמרתי לו, 'אני צייר, צייר זה מקצוע'. את המלה 'אמנות' אני באמת לא מבין. עד לפני כמה מאות שנים בכלל לא היתה מלה כזאת". - ובכל זאת רואים שינוי בציור שלך. "המוטיב של השואה הפך ליותר דומיננטי. הוא נמצא בי ואני לא יכול להיפטר ממנו, אבל לא הייתי שם. בכלל, הציור שלי כל הזמן משתנה וכל הזמן נשאר באותו מקום. אני מצייר יותר חופשי, גם נקודת המבט משתנה - אני מתחיל להיות עוד יותר קטן אז אני רואה יותר קרוב". (דנה גילרמן)
מנחם בגין: ביוגרפיה חדשה[/u]
דיוקנו של הגבר הצנום בעל השיניים הקדמיות הבולטות והשיער הדליל, זה שהעיד על עצמו שהוא "איש מכוער", הופץ בכל הישוב. המבוקש מספר 1 של הסזון, מפקד האצ"ל מנחם בגין, הסתתר אז ברחוב הבשן בתל אביב, מחופש לרב בשם ישראל ססובר. איתו בדירה הקטנה שהו הרעיה עליזה, התינוק בני, בנם הבכור, וקצין המבצעים של האצ"ל, איתן לבני, אביה של שרת החוץ. את הזמן העבירו שני הקודקודים במשחקי שחמט. השנה היתה 1944, ובחוץ ערכו ההגנה והבולשת הבריטית מצוד נגד אנשי האצ"ל. חלקם הוסגרו לבריטים והוגלו למזרח אפריקה, אחרים נכלאו בחדרי מעצר שהוכנו מראש בקיבוצים. אליהו תבין, ראש המודיעין של המחתרת, נכלא במערה במשמר העמק וחוטפיו מההגנה עקרו את שיניו, הכריחו אותו לשהות בתוך צרכיו וקינחו בביום העלאתו לגרדום. אלו שחמקו לחצו על בגין לערוך פעולת תגמול מהדהדת. בגין סירב בתוקף. "לעולם לא אתן יד למלחמת אחים", הכריז. לבני לא אהב את הקו הפסיווי שהוביל המפקד. ארבעה חודשים אחרי תחילת הסזון הוא דיווח לבגין שאנשי האצ"ל מתכננים לחטוף את ראש המחלקה המדינית של הסוכנות, משה שרת ואת אחד מראשי הש"י, אפרים קרסנר. "אנחנו עוקבים אחריהם", גילה לבני. "סבלנו מספיק. החברים אינם יכולים לעמוד בכך". בגין, שלא דווח מראש על המעקבים, הופתע והבין שחבריו מאתגרים את מנהיגותו. הדילמה היתה חריפה. אם יאשר את החטיפה, הוא עלול לסבך את היישוב באורגיית דמים; אם יסרב, עלולים חבריו תאבי הנקם למרוד בו. "זה לא ייגמר טוב", ניסה להניא את לבני, "מפה לא יהיה מעצור ליצרים ולאכזריות". "אם לא נחליט על מעשה", השיב לבני, "מישהו יעשה את זה עצמאית". בגין הציע ללבני לערוך הצבעה בקרב מפקדי האצ"ל, והפעולה נדחתה על חודו של קול. אבל לבני לא הפסיק ללחוץ, עד שבגין הציע פשרה: "אני מציע לאסוף מאה איש, להשתלט על אזור בירושלים העתיקה ולהניף עליו את הדגל. ניפול שם עד אחרון החיילים - אבל איש לא יאמר שהאצ"ל לא מילא את שליחותו". יוזמת ההתאבדות היממה את לבני ונתפסה בעיניו כעדות מוחצת למצבו המנטלי הירוד של המפקד. "אני אסרב למלא את הפקודה הזו", אמר לבגין. "איתן, אתה תמרה את פי? תקבל ממני פקודה ותסרב לבצע?" שאל בגין. "לא דבר פשוט לסרב לך", ענה לבני, "אבל ממילא לא תצליח לאסוף מאה איש". מאז התרופף הקשר בין השניים ולבני עקר מדירת המפקד ומצא מקום מסתור חדש. בגין נותר נאמן לעקרונותיו. גם כעבור ארבע שנים, כשביקשו חבריו לנקום על הטבעת אלטלנה ואחד מהם הצהיר שבכוונתו לחסל את בן גוריון, התייצב בגין בביתו והזהיר: "אם אתה רוצה להרוג יהודים, תירה בי קודם". "האחריות של בגין להצלחת הפרויקט הציוני היא עצומה", אומר העיתונאי אבי שילון, שמוציא השבוע ביוגרפיה עבת כרס, ראשונה מסוגה, על בגין (הוצאת עם עובד). "ניקח את המקרה האחרון שיכול היה להוביל למלחמת אחים, ההתנתקות. דיברו שם על אלטלנה, המתנחלים, ודיברו שם על סזון נוסף. מה האתוס של בגין בהקשר הזה? חד וחלק, שלא תהיה מלחמת אחים. אם ערב קום המדינה היתה עומדת דמות אחרת בראש האופוזיציה, זה יכול היה בוודאי לגלוש לאלימות קשה. בתוך זה אתה יכול לראות איך יוזמת ההתאבדות שהציע ללבני ממחישה את הפלירט שהיה לו עם המוות. היתה איזו תפיסה שלהיות קורבן זה מעין גאולה עצמית". חמש שנים עבד שילון, בן 32, עורך מדור הדעות ב"ישראל היום" ובעל תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל, על הפרויקט הסבוך. נדמה שבתולדות הפוליטיקה הישראלית אין דמות מורכבת ורבת פנים כמו בגין. "באתי מבית עם תודעה ציונית עמוקה. לא מימין ולא משמאל, משפחה שכאילו אוהבת את הנשיא", הוא מסביר, "וכשלמדתי תולדות עם ישראל, הסיפור של בגין ריתק אותי כי הוא לא סופר באמת מהתחלה ועד הסוף. אני חושב שבגין הוא המנהיג האידיאולוג האחרון. כבר בימיו הוא היה סיפור נדיר, מושך במשונות שלו. מספיק להתייחס לפרדוקס בין הנואם להמונים בשיאו לבין השתיקה הרועמת בערוב ימיו כדי להסתקרן. הדרמה סביבו עצומה".
להמשך הכתבה -
לחצו[/u]
יוסל ברגנר: "רכבות" - תערוכה חדשה[/u]
הצייר יוסל ברגנר, בן 87, ממשיך ליצור ולהציג. מסוף השבוע נפתחת תערוכה חדשה שלו, "רכבות", בגלריה דן בתל אביב (בן יהודה 74). הארץ מדווח: הסטודיו עמוס בציורים, מרביתם שלו. יש גם הרבה תצלומים של בני המשפחה, ספרים, קטלוגים, פסל של אבנר כץ שקנה לפני כשנה. "פעם היה לי אוסף מאוד גדול של יצירות בינלאומיות, אבל מכרתי את כולו בשביל הילדים", הוא אומר. על השולחן ניצב קטלוג המכירה של סותביס שהתקיימה בניו יורק ביום שלישי. על חלקה הפנימי של הכריכה מופיע הציור "Kassit Wall" של ברגנר שצויר על גבי שישה פאנלים. את הציור, שהוצג גם ברטרוספקטיווה שלו במוזיאון תל אביב, צייר לבית הקפה תמורת בקבוק ויסקי. הוא נמכר שלשום ב-121 אלף דולר (לפני עמלות). בציורים החדשים שממלאים את הסטודיו, שני דימויים חוזרים: עורבים ורכבות. הרכבת, שאותה צייר בגיל שש או שבע והופיעה כבר בתערוכות קודמות, ממלאה עתה את מרבית הפריים. בניגוד לנימה היותר אופטימית בתערוכתו הקודמת "ציורי ילדות", שבה הציג עיבודים עכשוויים לציורי ילדותו, התערוכה הנוכחית נראית כמעט אפוקליפטית. הצבעים החומים, האדמדמים, הקודרים בחלקם, יוצרים אווירה של טרום מלחמה. הניסיון לדבר עם ברגנר על השינוי ביצירה שלו, על נוכחות השואה ועל אמנות בכלל נתקל בהתנגדות. "אם את רוצה לדבר על אמנות אני לא יכול לעזור לך כי אני מתייחס אל הציור כאל מקצוע", הוא אומר. "כשהייתי צעיר אבא שלי אמר, 'אם אתה רוצה להיות אמן אתה חייב שיהיה לך מקצוע'. ואני אמרתי לו, 'אני צייר, צייר זה מקצוע'. את המלה 'אמנות' אני באמת לא מבין. עד לפני כמה מאות שנים בכלל לא היתה מלה כזאת". - ובכל זאת רואים שינוי בציור שלך. "המוטיב של השואה הפך ליותר דומיננטי. הוא נמצא בי ואני לא יכול להיפטר ממנו, אבל לא הייתי שם. בכלל, הציור שלי כל הזמן משתנה וכל הזמן נשאר באותו מקום. אני מצייר יותר חופשי, גם נקודת המבט משתנה - אני מתחיל להיות עוד יותר קטן אז אני רואה יותר קרוב". (דנה גילרמן)
מנחם בגין: ביוגרפיה חדשה[/u]
דיוקנו של הגבר הצנום בעל השיניים הקדמיות הבולטות והשיער הדליל, זה שהעיד על עצמו שהוא "איש מכוער", הופץ בכל הישוב. המבוקש מספר 1 של הסזון, מפקד האצ"ל מנחם בגין, הסתתר אז ברחוב הבשן בתל אביב, מחופש לרב בשם ישראל ססובר. איתו בדירה הקטנה שהו הרעיה עליזה, התינוק בני, בנם הבכור, וקצין המבצעים של האצ"ל, איתן לבני, אביה של שרת החוץ. את הזמן העבירו שני הקודקודים במשחקי שחמט. השנה היתה 1944, ובחוץ ערכו ההגנה והבולשת הבריטית מצוד נגד אנשי האצ"ל. חלקם הוסגרו לבריטים והוגלו למזרח אפריקה, אחרים נכלאו בחדרי מעצר שהוכנו מראש בקיבוצים. אליהו תבין, ראש המודיעין של המחתרת, נכלא במערה במשמר העמק וחוטפיו מההגנה עקרו את שיניו, הכריחו אותו לשהות בתוך צרכיו וקינחו בביום העלאתו לגרדום. אלו שחמקו לחצו על בגין לערוך פעולת תגמול מהדהדת. בגין סירב בתוקף. "לעולם לא אתן יד למלחמת אחים", הכריז. לבני לא אהב את הקו הפסיווי שהוביל המפקד. ארבעה חודשים אחרי תחילת הסזון הוא דיווח לבגין שאנשי האצ"ל מתכננים לחטוף את ראש המחלקה המדינית של הסוכנות, משה שרת ואת אחד מראשי הש"י, אפרים קרסנר. "אנחנו עוקבים אחריהם", גילה לבני. "סבלנו מספיק. החברים אינם יכולים לעמוד בכך". בגין, שלא דווח מראש על המעקבים, הופתע והבין שחבריו מאתגרים את מנהיגותו. הדילמה היתה חריפה. אם יאשר את החטיפה, הוא עלול לסבך את היישוב באורגיית דמים; אם יסרב, עלולים חבריו תאבי הנקם למרוד בו. "זה לא ייגמר טוב", ניסה להניא את לבני, "מפה לא יהיה מעצור ליצרים ולאכזריות". "אם לא נחליט על מעשה", השיב לבני, "מישהו יעשה את זה עצמאית". בגין הציע ללבני לערוך הצבעה בקרב מפקדי האצ"ל, והפעולה נדחתה על חודו של קול. אבל לבני לא הפסיק ללחוץ, עד שבגין הציע פשרה: "אני מציע לאסוף מאה איש, להשתלט על אזור בירושלים העתיקה ולהניף עליו את הדגל. ניפול שם עד אחרון החיילים - אבל איש לא יאמר שהאצ"ל לא מילא את שליחותו". יוזמת ההתאבדות היממה את לבני ונתפסה בעיניו כעדות מוחצת למצבו המנטלי הירוד של המפקד. "אני אסרב למלא את הפקודה הזו", אמר לבגין. "איתן, אתה תמרה את פי? תקבל ממני פקודה ותסרב לבצע?" שאל בגין. "לא דבר פשוט לסרב לך", ענה לבני, "אבל ממילא לא תצליח לאסוף מאה איש". מאז התרופף הקשר בין השניים ולבני עקר מדירת המפקד ומצא מקום מסתור חדש. בגין נותר נאמן לעקרונותיו. גם כעבור ארבע שנים, כשביקשו חבריו לנקום על הטבעת אלטלנה ואחד מהם הצהיר שבכוונתו לחסל את בן גוריון, התייצב בגין בביתו והזהיר: "אם אתה רוצה להרוג יהודים, תירה בי קודם". "האחריות של בגין להצלחת הפרויקט הציוני היא עצומה", אומר העיתונאי אבי שילון, שמוציא השבוע ביוגרפיה עבת כרס, ראשונה מסוגה, על בגין (הוצאת עם עובד). "ניקח את המקרה האחרון שיכול היה להוביל למלחמת אחים, ההתנתקות. דיברו שם על אלטלנה, המתנחלים, ודיברו שם על סזון נוסף. מה האתוס של בגין בהקשר הזה? חד וחלק, שלא תהיה מלחמת אחים. אם ערב קום המדינה היתה עומדת דמות אחרת בראש האופוזיציה, זה יכול היה בוודאי לגלוש לאלימות קשה. בתוך זה אתה יכול לראות איך יוזמת ההתאבדות שהציע ללבני ממחישה את הפלירט שהיה לו עם המוות. היתה איזו תפיסה שלהיות קורבן זה מעין גאולה עצמית". חמש שנים עבד שילון, בן 32, עורך מדור הדעות ב"ישראל היום" ובעל תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל, על הפרויקט הסבוך. נדמה שבתולדות הפוליטיקה הישראלית אין דמות מורכבת ורבת פנים כמו בגין. "באתי מבית עם תודעה ציונית עמוקה. לא מימין ולא משמאל, משפחה שכאילו אוהבת את הנשיא", הוא מסביר, "וכשלמדתי תולדות עם ישראל, הסיפור של בגין ריתק אותי כי הוא לא סופר באמת מהתחלה ועד הסוף. אני חושב שבגין הוא המנהיג האידיאולוג האחרון. כבר בימיו הוא היה סיפור נדיר, מושך במשונות שלו. מספיק להתייחס לפרדוקס בין הנואם להמונים בשיאו לבין השתיקה הרועמת בערוב ימיו כדי להסתקרן. הדרמה סביבו עצומה".
להמשך הכתבה -
לחצו[/u]
תגובות
0
אהבו
0
כתוב/י תגובה...
עריכת תגובה
השבה לתגובה
עוד בהחיים הטובים
מאבק מוזיקלי ופוליטי: כך תתמודד יובל רפאל בחצי גמר האירוויזיון בבאזל
אוטוטו תעלה יובל רפאל על במת האירוויזיון בבאזל, שוויץ, כחלק מחצי הגמר השני של התחרות. רפאל בת ה-24 מרעננה,...
סקס של מבוגרים בפריים טיים. למה לא, בעצם?
- "תגיד מתי שכבנו בפעם האחרונה?"
- "מה?"
- "הזדיינו, מתי זה היה? מה, במרס?"
את הדיאלוג הזה ניהלו ארנונה...
חתונה ממבט ראשון: סוף סוף זוג מבוגר
במוצ"ש האחרון, אחרי שתי עונות, זה סוף סוף קרה: העונה החדשה של "חתונה ממבט ראשון" (ערוץ 12) נפתחה עם שידוך של...
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות