תערוכת יודאיקה טוויסט

לאורך מאות שנים הושפע עיצוב פרטיי היודאיקה מסגנונות וזרמים אמנותיים כלליים ששלבו תכנים רעיוניים יהודיים. לא פעם, בעלי המלאכה של חפצי היודאיקה לא היו כלל יהודים והם פעלו על פי הוראות המזמין ולפי מודלים מוקדמים. שאלת עיצוב היודאיקה עלתה באופן מודע ורחב במאה ה19 כאשר החלה להתגבש תנועה לאומית יהודית ושאלת האמנות והסממנים האסתטיים שלה קיבלו משמעות לאומית חדשה. בשנות השבעים והשמונים, בהשפעת האמנות הישראלית אשר החלה לבחון מחדש את שאלת הזהות היהודית והחיבור למסורת, בחרו מעצבים רבים לעסוק בשאלות הקשר בין הזהות התרבותית הישראלית לבין מקורות העבר ומידת החיבור למסורת ולערכי היהדות. התפיסות הפוסט מודרניות ערערו את ערכי העיצוב המודרני ואפשרו למגוון רחב של גישות וסגנונות להתקיים בו זמנית. תערוכה זו מציגה מגוון רחב של יוצרים המתאפיינים בגישות ייחודיות ומקוריות, הן בתהליכי העבודה והן בתוצרים הסופיים. עם זאת ניתן להצביע על מספר גישות המאפיינות את היוצרים היום ואת דרכי פעולתם בתחום זה. חלק ניכר מהיוצרים בוחרים את המימד האישי הביוגראפי ככוח המניע המוביל אותם בעבודתם. הם משלבים באובייקטים או בתהליכים אותם הם עוברים מקטעים אישים של חייהם הפרטיים, זיכרון עבר, או חוויה משמעותית המתקבעת בסוף בתוך האובייקט. מזוזת המסמר של צמד המעצבים ערן לדרמן ואילן ליאור התגבשה בזמן שיפוץ ביתו של ערן על ידי קבלן ערבי, איתו ניהלו שיחות משותפות על משמעות הבית בחברה הישראלית והערבית ומאפייני וייחוד הבית היהודי בארץ. קופסת הקרן הקיימת של שי גולדברג מבטאת את תחושותיו החזקות אודות חיבור קהילות יהודיות מרוחקות סביב אידיאל משותף של בינוי והפרחת הארץ. יואל גילינסקי חוזר בעבודת ההגדה שלו לזיכרונות הילדות הקשורים לסדר פסח ולקריאה המשפחתית המשותפת בהגדה. רורי הופר המטביע את טביעת אצבעו על מזוזת הדלת מעניק לפעולה יום יומית זו מימד אישי ואינטימי.


אחד המאפיינים החוזרים ברבות מהעבודות הוא המימד המודולארי של הפריטים. מאפיין המאפשר למשתמש לקחת חלק פעיל בעיצוב, בעזרת הגמישות הצורנית של הפריטים והמבנה המשתנה, משתתף המשתמש ביצירה. כמו כן חשוב להתייחס למרכיב ההומור החוזר ברבות מהעבודות ומאפשר התייחסות קלילה לתחום בעל משמעויות עמוקות, ועוזר לעורר הזדהות אצל הצופה ואפשרות של ביקורת עצמית. התערוכה מתקיימת בתקופה בה החלוקות המסורתיות בין חילונים לדתיים משתנות. הציבור החילוני שואל את עצמו יותר שאלות בדבר הקשר שלו למסורת וליהדות, ובמקביל הציבור הדתי (הלאומי והחרדי) לוקח חלק משמעותי יותר ופעיל בעיצוב רוחה של התרבות והזהות הישראלית. התערוכה משקפת במידה רבה את התהליכים הללו בחברה הישראלית ומציגה את עושר העשייה בתחום זה בארץ.
עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: המתיקות שבתחתית הפאי

ביקורת קולנוע: שרלוק הולמס

ביקורת תיאטרון: השוטר אזולאי

ביקורת ספר: אמת

ביקורת תיאטרון: לילה במאי

לאתר בית התפוצות -
לחצו כאן