תפסיקו להתלונן, תתחילו לפעול

הגיעה השעה לעשות מעשים. אנחנו רוטנים, נאנחים, לא מרוצים, מתלוננים וממשיכים לחשוק שינינו מזעם. הגיעה העת להתנער: אינך מרוצה משירות או מיחס? פעל! עשה מעשה! אל תחריש!.

אתם מטלפנים לחברה או לכל נותן שירות וממתינים לשווא. מטרטרים אתכם ללא הפוגה. עשו מעשה. המתנה של למעלה משלוש דקות לקבלת שירות פירושה: פשיטת רגל שירותית של אותה החברה. לא עוד נמתין לשווא ונשמע את ההוראות המתכתיות, לחץ פה, לחץ שם, והמתן. אנחנו אוהבים אותך, רוצים בך, אבל בינתיים תשמע מוזיקה מטרידה.

הטרטור הזה וההמתנה הממושכת הם מנוגדים לרישיון ההפעלה של אותם עסקים. חברות עתירות לקוחות וממון נוהגות כך על מנת לחסוך בכוח אדם. הן בהחלט היו יכולות למחשב ולהשתלט על השפע הזה של הפניות. ניתן למנוע תלונות על ידי מתן מענה מקצועי מהיר, ולהקצות כוח אדם מיומן בהיקף הולם על מנת שישיב ללקוחות הפונים אליהם במהירות וביעילות.

אם נותני השירות אינם עושים כך, הרי שהם סומכים עלינו, הלקוחות, שנמשיך לרטון ולשלם להם מדי חודש בחודשו את התשלומים שאינם מבטיחים לנו מאומה - אלא לבעלי המניות הקוצרים דיווידנד ללא הפוגה. הגיעה העת להכות בכיסם ולהניעם לפעולה.

אופניים לאן?

 נאלצים לסכן את עצמם ואת הסביבה. צילום: Shutterstock

כל רוכב אופניים מתחבט בימים אלה בשאלה: האם לסכן את חיי ולנוע על פני הכבישים כאשר כל מכונית שנהגה בוחן את הטלפון שלו עלול לדרוס אותי, או להמשיך לנוע על המדרכה, שאז יש חשש גדול לפגוע בהולכי רגל.

רוכבי האופניים המבקשים לנוע על פני המסלולים המיועדים להם מגלים שאלה המעטים אינם פנויים. הולכי רגל שועטים לאורכם ללא הפוגה. רוכבי האופניים חוששים שמא היתקלות באחד מהם יכולה לקפח את איבריו של הרוכב ואף של ההולך.

מה עושים? בארצות מתקדמות, וכבר כתבנו על כך לא מעט, סוללים נתיבים מיוחדים לרוכבים על שניים. ואצלנו? בינתיים החידוש היחיד הוא שבחודשים אפריל ויוני השנה נרשמו 2300 דוחות תנועה לרוכבי אופניים חשמליים, שלא בחרו את הכביש אלא העדיפו את המדרכה. 

מה יעשו הרוכבים? נכון  שראוי שיחדלו להאזין לרדיו ולשחק בידיהם בטלפון וגם לדהור,  אבל נסיעתם על הכביש עלולה בהחלט לגרום לתקלות גדולות יותר. האם לא הגיעה העת לסלול עבורם מסלולים מיוחדים ומוגנים?

להחזיר את הנופש לערי התיירות

 [#middleBanner] 

נולדתי בחיפה לפני שנות דור, ובתי הזיקוק פעלו אז  ללא הפוגה. האסטמה היתה נפוצה בקרב ילדי העיר השוכנת לחופו של ים. חלפו שנים רבות מאז ומספר חולי האסטמה (הקצרת) בחיפה ובסביבתה הלך וגדל.

ונשאלת השאלה: האם לא הגיעה השעה להפוך את המפרץ הנפלא הזה לאזור נופש? להסיט את המפעלים המעלים עשן הנמהל בריאותיהם של מאות אלפים ומקצר את חייהם? יש לעשות מעשה. התלונה והבכייה נמשכות מזה שנות דור והתלונות מתרבות לאינספור.

ומה בדבר החלטה תכנונית אמיצה להסיט אזורי תעשייה, על אף ההשקעות העצומות הכרוכות בהגשמתה, למרחבים מרוחקים המיועדים לכך ולא לחופו של ים נפלא המשחר לרוחצים ולנופשים?

חיפה, עכו וערי הסביבה חייבות לשוב להיות ערי תיירות רגועות, המאפשרות לתושביהן  לנשום מלוא ריאותיהם לרווחה.

עוד ברייכר מתרגז

פניות לגדעון רייכר - [email protected]

ומה מרגיז אתכם? הצטרפו לפרלמנט של מוטק'ה