תפקיד ציבורי? מתכון להתאבדות

דרכים שונות לו לאדם בארצנו המבקש לקפד את חייו. היעילה שבהן: קבלת תפקיד ציבורי בכיר. זה המתכון הבטוח ביותר להמוני משחרים לטרף הנקהלים בכיכר העיר רווי משטמה וזעם ורוגמים וסוקלים באבנים את מי שמחרף נפשו ומוכן לתפקיד ציבורי. למשל מפכ"ל המשטרה.

רק עלה שמו של גל הירש, שכרטיס הביקור שלו מרשים ביותר, וכבר החל ההמון - או יותר נכון קציני משטרה רמי מעלה - לסקור את עברו כלוחם. הללו הגיעו למסקנה נמרצת: הוא לא האיש המתאים לגאול את משטרת ישראל משפע מפקדיה עתירי המעש, ובחלקם בעלי תיקים שזה עתה נפתחו.

לא ירחק היום ושומר נפשו וכבודו ידיר את רגליו מכל תפקיד ציבורי וגם פוליטי.

משפילים את גדולנו עד עפר

התחיל מורשת ששיאה ב"אינני יכול עוד". בן גוריון עם אריאל שרון. באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, מאוסף במחנה. מתוך אתר פיקיוויקי

סקירה קצרה מלמדת על מה שעלה בגורלם של מי שעיצבו את דמותנו המדינית וההיסטורית. דוד בן גוריון הושפל עד עפר בסוף ימיו ובילה אותם במרחק, בבידוד, שגזר על עצמו. גולדה מאיר נחלה השפלה וגלי זעם בטרם הלכה לעולמה. הכתרים שנקשרו לראשו של משה דיין לאחר מלחמת ששת הימים הפכו לקיתונות של מי מדמנה לאחר מלחמת יום הכיפורים. עינו האחת דמעה לנוכח זעקות הבוז שהוטחו לעברו בשל חלקו, כך טען ההמון, באותה מלחמה אומללה.

מנחם בגין אמר בשיא מנהיגותו "אינני יכול עוד", ופרש לביתו כשהוא נועל אחריו את הדלתות. באלה הימים ממש חושף אהוד ברק בספר שהכתיב במו פיו את יתרונותיו וסגולותיו המוכחים והתוצאה: כבר נערמות האבנים בכיכר העיר ומצפות לסקילה מהירה.

הרשימה מתארכת. גם כותב שורות אלה יכול להעיד בצניעות כי כאשר הייתי מועמד מפלגת הגימלאים ז"ל בבחירות לכנסת כתב בגנותי העיתונאי לשעבר ולוחם הצדק בהווה אריה אבנרי כי "זנחתי את אמי האלמנה בחיפה על אף עושרי".

את אמי לא רק שלא זנחתי והיא לא הייתה אלמנה בחיפה אלא נשואה באושר לאבי היקר, ואת שניהם העברתי על חשבוני לבית אבות בירושלים שם גרו ברווחה עשרות שנים עד יום מותם. ובעניין עושרי, פקיד הבנק שלי גועה בצחוק מיטלטל ברגע זה ממש.

המסקנה: זו ארץ שאולי אוכלת יושביה, אבל ללא ספק זוללת ברעבתנות מבלי להשאיר פליט ושריד כל מי שמבקש לגייס את מרצו ניסיונו ותשוקתו להיטיב עם הרבים ולהציע עצמו לתפקיד ציבורי שאינו מביא אתו ברכה כספית.

בזה אחר זה הם, המועמדים, מבוזים מוכים מושפלים וכל זה למה? הקנאה אוכלת כל חלקה טובה. זו איננה ארץ כנען אלא ארץ קנאאן.

לא ירחק היום חלילה ורק בינוניים ואפורים כשק, כאלה שנחלו כישלונות בתחומים אלה ואחרים, ינסו את מזלם בשדה הפוליטיקה. להם לא יהיה מה להפסיד. הם גם יהיו אלמונים ואפורים כשק עד כדי כך שעיתונאים חובבי ארכיון לא יוכלו לגייס שום שורה מכפישה. הגוגל יודע הכל יאמר: אלמוני. הגיח משום מקום.

אין בכל אלה כדי ללמד זכות על מי שקופת שרצים מונחת לפיתחו. יש להרחיק כל נבל וחמדן מנופנו הציבורי אלא שהגיעה העת שלא לרגום ולסקול כל מועמד בראשית, או באחרית דרכו, אלא לחבק בחום ולהעניק אפשרות של ממש לזנק אל תוך מימיה הצוננים של העשייה הציבורית בישראל.

המפלצת הישראלית הירוקה: למה אנחנו מקנאים

בלי עזרה: ישראל משמידה את עצמה

כשמערכות הצדק טוחנות לאט מדי - אנשים מתים

עוד רייכר מתרגז

פניות לגדעון רייכר - [email protected]

יש לכם מה להגיד? הצטרפו לפרלמנט של מוטק'ה