תמיד השתמשנו בירוק ממוחזר
הדור שמיחזר את שקיות הפלסטיק והחזיר את בקבוקי החלב, הבירה והסודה לשימוש חוזר, אינו מבין את "הירוק" הזה שמנפנפים בו השכם והערב. הדור הזה מיחזר הכל ושמר על סביבה ירוקה מבלי שניפנפו לו סיסמאות בוקר וערב-הגיע במייל בתור לקופה בסופרמרקט, אמרה הקופאית הצעירה לאישה מבוגרת, שעליה להביא בעצמה את שקיות האריזה, כי שקיות הפלסטיק אינן טובות לסביבה.האישה המבוגרת התנצלה והסבירה: "בזמני לא היה לנו את הדבר ה"ירוק".הקופאית אמרה: "זו הבעיה שלנו היום. לדור שלך לא היה אכפת מספיק כדי לשמור על הסביבה".אכן, היא צדקה ? לדור שלנו לא היה את ה"ירוק" הזה, בזמנו.באותם הימים, החזרנו בקבוקים של חלב, סודה ובירה לחנות. החנות שלחה אותם חזרה למפעלים, שבהם רחצו ועיקרו אותם ומילאו אותם מחדש. כך השתמשו באותם הבקבוקים שוב ושוב. כך הם, למעשה, מוחזרו. אבל אז לא היה לנו את ה"ירוק" הזה.עלינו רגלית במדרגות, כי לא היו לנו מדרגות נעות בכל חנות גדולה ובכל בנין משרדים. הלכנו אל חנות המכולת ולא טיפסנו לתוך מכונית בעלת 300 כוחות סוס, בכל פעם שהיינו צריכים ללכת שני רחובות.אבל, היא צדקה, לא היה לנו אז את ה"ירוק" הזה.בימים ההם כיבסנו את חיתולי התינוקות כי לא היו חיתולים חד-פעמיים. ייבשנו את בגדינו על חבלים בשמש, ולא במייבשים זוללי אנרגיה. הרוח ואנרגיית השמש אכן ייבשו את בגדינו. ילדינו לבשו בגדים זה-אחרי-זה, כי לא תמיד רכשנו עבורם בגדים חדשים.אבל, הגברת הזו צדקה, לא היה לנו את ה"ירוק" הזה בזמננו.אז, היו לנו מקלט טלוויזיה אחד ומקלט רדיו אחד בבית - לא טלוויזיה בכל חדר. למקלט הטלוויזיה היה מסך קטן בגודל ממחטה (זוכרים?), לא מסך בגודל של מדינת ישראל.במטבח בחשנו וערבלנו בידיים, כי לא היו לנו מכשירים חשמליים לכל פעולה.כאשר ארזנו חפץ שביר, כדי לשלוח אותו בדואר, השתמשנו בעיתון ישן כדי לרפד את האריזה למניעת שבירה, ולא היו קלקר או פתיתי פלסטיק, או יריעת בועות פלסטית לשם כך.באותם הימים, לא הפעלנו מנוע ושרפנו בנזין כדי לקצור את הדשא. השתמשנו בכוח הגוף שלנו כדי להניע את מקצצת הדשא. התעמלנו על ידי עבודה, כך שלא היינו צריכים ללכת למועדון בריאות כדי לרוץ על מכשירי הליכה, המופעלים על ידי חשמל.אבל, היא צדקה, לא היה לנו אז את ה"ירוק" הזה.שתינו מברז המזרקה, כאשר היינו צמאים, ולא השתמשנו בכוס או בבקבוק פלסטיק, בכל פעם שהיינו צמאים.מילאנו את עטינו בדיו, בכל פעם שהיה צורך בכך, ולא רצנו לקנות עט חדש. החלפנו את סכין הגילוח במכשיר, ולא השלכנו את כל המכשיר רק מפני שסכין הגילוח שבו קהה.אבל, לא היה לנו אז את ה"ירוק" הזה.באותם הימים, אנשים נסעו באוטובוסים וילדים רכבו על אופניים אל בית הספר, או הלכו ברגל, במקום הפיכת האימא שלהם לשירות מוניות של 24 שעות.היה לנו שקע חשמל אחד בחדר, לא בנק של שקעים כדי לחבר אליהם תריסר מכשירים. לא היה לנו צורך בחפיץ ממוחשב כדי לקלוט אות מלויין, המרוחק אלפיים מייל, בחלל, כדי למצוא את חנות הפיצה הקרובה (בכלל לא היו אז חנויות פיצה).אכן, האם אין זה עצוב, שהדור העכשווי מקונן על כך שאנו, הזקנים, כה בזבזנים, מפני שאין לנו את ה"ירוק" הזה...נא העבירו זאת לעוד זקן אנוכי, הזקוק לשיעור מ"שמנדריק"בדבר שמירת הסביבה
ושיהיה לך בוקר נפלא - בלי שום קשר.
ידידך,רמי
איבדנו את הרוגע וארת השקט הנפשי שהיה לנו
אנו רודפים אחרי המחר במקום לחשוב על האתמול
חיינו טוב בעבר ושמחנו בחלקנו בלי הצעצועים החדשים שנתנו לנו. חיינו עם הפתיליה והפרימוס ושמחנו בחלקנו. הדור החדש למד לחיות עם הצעצועים ואני מאמין שלא יתן לאף אחד לקחת אותם ממנו. לא לאחמידיג'אנים, לא לפוטינים ולא לעריצים אחרים. כולם יודעים מה יהיה גורל העולם אם יאפשרו לחומיינים להשתלט על חיי המערב. . אז בסופו של דבר כולם יקבלו שכל והעולם ימשיך להתקיים.