מי מפחד להזדקן? - לא אני

במסגרת העיסוק שלי אני שואלת את עצמי הרבה מאד שאלות,

מאז ומתמיד עניין אותי לדעת מה קורה בראש של אנשים: ילדים, מבוגרים, מצליחים, מהגרים, בני מיעוטים וכו'. הרבה מאד מהזמן אני שואלת את עצמי, איך היא מרגישה כש.., מה הוא חושב על...

לפני כמה שבועות,  צדה את עיניי מודעה אודות קורס מבוא בשם 'חכמת ההזדקנות' (פרטים נוספים על הקורס המופלא הזה ניתן למצוא בקישור בסוף הפוסט) ואחרי פגישה קצרה ומהנה עם אחת ממארגנות הקורס החלטתי להצטרף.

לסבר את האוזן (והעין) אני בת 37, הבחור הצעיר הבא מבחינה כרונולוגית בקורס בן 58 וכל השאר מצויים צפונה משם מבחינת הגיל. על פניו, מלבד הורדת הגיל הממוצע מה לי ולקבוצת התרגול הזו.

ובכן, בזכות הקבוצה המופלאה הזו הבנתי לעומק דבר בסיסי שמשנה את האופן בו אני תופסת את האנשים המבוגרים ממני. הם רק מבוגרים ממני כרונולוגית. זהו.

השיעור הראשון בו השתתפתי עסק בנושא 'אי נחת' על כל היבטיו וכיוון שהזדקנות עוסקת רוב הזמן בשינויים התובנה העמוקה כ"כ שלי היא שהחוויה הבסיסית של שינוי היא חסרת גיל.

כל אחד מהמשתתפים סיפר משהו על האופן בו הוא חש אי נחת בתהליך השינוי שלו וכל אחד מהדברים שעלו שם פגשו אותי בצורה ישירה:

הצער על השינוי – מכל בחינה, גם חיצונית, גם אני קמה בבקרים ושואלת את עצמי אם האשה הזו בראי שעד לא מזמן הייתה בכלל בחורה צעירה היא אני.

המבוכה כשמישהו קם עבורנו באוטובוס – זה עוד לא קרה לי באופן ישיר, אבל בפירוש אני מבוגרת עבור אנשים בני 18 ברכבת למשל.

אי הנחת כשמישהו כינה אותי בכינוי גברת. כן, אותי, מלצר בבית קפה. כשלא יכולתי לשאת את המבוכה והתלוצצתי איתו על זה, נפל לו משהו מהמגש והתכופפנו שנינו וכדי ללבות את האש שפשטה בי הוא פנה אלי בנחמדות אמיתית ואמר לי: לא התכוונתי לזה ככה, אני פשוט צעיר יותר, תני לי להרים. והאש שהתחילה להשאיר כוויות באיבריי הפנימיים צעקה בפנים: "באמת? אתה אשכרה אמרת את זה עכשיו?".  כן, הוא אשכרה אמר את זה. לי. הוא לא ראה שאני בכלל בחורה צעירה. צעירה ממנו אפילו.

ביכולת לצמוח אישית ורוחנית גם בגיל 70. אני אומרת את זה תמיד ובאותו שיעור זה קיבל חותמת רשמית. אפשר לצמוח תמיד. תמיד.

***

השיעור הזה הותיר אותי המומה ושמחה ממש, למדתי כמה שיעורים בו זמנית:

הזיקנה לא קורית מעבר להרי החושך, את זה אני אומרת תמיד. הרי החושך נמצאים בתוכנו מרגע לידתנו. זיקנה היא איכשהו עניין של החלטה. היא בכלל עניין של הגדרה, מישהו החליט שאנשים מגיל מסוים הם זקנים. עובדתית הם פשוט מבוגרים יותר.

אין הרבה אנשים שמגיעים מוכנים לתקופת הזיקנה או לתקופה שעובדתית  (אוהבת עובדות אני) היא מאוחרת יותר בזמן. יש לי הרבה עבודה בעניין הזה, להכין אנשים לזיקנה שלהם, או יותר נכון לתקופה המאוחרת יותר בזמן.

השהייה בקרב אנשים עם חוויה אנושית דומה מפחיתה באופן משמעותי את החרדה. אמרו את זה קודם, לפני, אבל זה לא משנה, קבוצות עם מכנה משותף מהוות מקור תמיכה עצום.

הגוף שלנו מתבגר ומשתנה. נכון. אבל הגוף הוא לא אנחנו.

אפשר לבחור מי להיות בכל גיל.

למתקדמים בלבד – קיים סבל בעולם. עובדתית. עדיין, כאב וסבל אינם אותו דבר.

בקיצור,

37, 73 כולנו חווים את אותן חוויות אנושיות באופן זהה.

בני 73 שכחו שגם בגיל 37 הם חוו את זה, ובני 37 מפקפקים ביכולת/רלוונטיות/קיום החוויות האלה באנשים מבוגרים יותר.

זכרו שכשהייתם בני 12 חשבתם שבני 30 גרים לודאי בדיור מוגן. אם כבר מלאו לכם 30, סביר להניח ששדרגתם את המחשבה ועדכנתם את הספרות. קרוב לודאי שהמחשבה הזו נכונה יותר מבחינתכם לגבי בני 80.

חכו שתהיו בני 80. בעצם אין למה לחכות. זה יהיה בדיוק אותו הדבר.

היו טובים ועדינים, לעצמכם ולכל מי שנמצא בסביבתכם.

***

מבוא לקורס המבוא:

הזדקנות, תחלואה, ומוות – אלה תהליכים טבעיים שכולנו חווים. בכל הגילאים.

הארעיות והחלופיות של כל הדברים מפגישה אותנו עם אי-נחת.

אנו מנסים אולי להיאחז בדברים, אבל הם לא בשליטה.

'חכמת ההזדקנות' מזמינה להתבונן בדברים האלה בראייה בודהיסטית, בלב חומל, סקרן ואמיץ.

זוהי הזמנה להיווכח באי-הנחת של ההזדקנות, להתבונן, להקשיב, לשוחח, לפתוח את הלב ולקבל את הדברים בפשטות.

מהי חכמת ההזדקנות? החכמה היא לשחרר את הידוע, ללכת אל הבלתי נודע, להיענות לכל מה שהחיים מזמנים, ולהיפתח למסתורין. כל לידה סופה מוות, והחיים בהזדקנות הם הכנה לקראת פרישתנו הוודאית מן העולם. עדיין, כל רגע הוא לידה של מה שטרם היה.

M http://tovana.org.il/schedule/list/icalrepeat.detail/2015/05/31/10781/87/?lang=he#ixzz3clD3obyB

***

אותי אפשר למצוא כמו תמיד כאן [email protected]: