שיעלה השחר.
חברות וחברים יקרים. מספר שירים שכתבתי לאחרונה, לא הספקתי להעביר לארכיון שלי. אעביר אותם עכשיו, ברור, השירים יופיעו כאן, בבלוג הכללי שלנו.
שיעלה השחר.
חושך מצרים...
ארץ שטוחה. שלוש מאות ששים
מעלות, חולות, סביב...
כאשר יעלה האור, היא תהיה
גם צהובה...
דממה רועמת. מחרישת אוזניים.
"לא. זאת לא הדממה, זה הים,
מאחורי הבונקר".
"ארבעים וחמישה יםים" חשב.
הוא מישש בד חולצתו, במקום בו
נמצא הכיס, לחוש רשרושו של
פתק קטן, בצידו, האחורי, משולש,
עם שני ענפי זית, גאט פאס חתום
לארבעים ושמנה שעות, צפון עמוק
בתוך כיס חולצתו.
"מחר אם לא ייקרה משהו אעלה על
הרכב הראשון, לשרוף חמש עשר
קילומטרים, עד למסלול, לתפוס מקום
במטוס, אם יהיה? לצאת מן החולות".
"בתל אביב, אקנה רצועה חומה עם קולר
לגור, הבטחתי. הוא בטח גדל עכשיו"...
אור ראשון עלה מן הים, "משונה, הרי
הים במערב. כנראה אלוהים התבלבל".
במחשבה שנייה, לא. הוא לא התבלבל,
"עשה טובה, אל תאבד את הצפון, אתה
בצד השני של המים, שכחת? ומחר זה
היום". הוא מישש שוב כיס חולצתו...
אולי תיאור תחושות מאותם ימים רחוקים של מלחמה, אולי לא.
בכל מקרה מעורר סקרנות
"תיאור תחושות מאותם ימים רחוקים של מלחמה", נכון מירה היקרה..
"גאט פאס חתום לארבעים ושמנה שעות" חמצן לנפש הכמהה.
תודה מירה, תגובתך לשיר.
חג שמח ומועדים לשמחה. (פרח).
עברנו בארץ הטובה והיפה שלנו, רצוף אירועים ותמורות משתנות לבקרים, אין רגע דל. (חיוך).
השנים עוברות ואנחנו משייטים בין גלים גבוהים/ לגלים שקטים, בים של חיינו.
אירועים נחרטים בזיכרונות. והם עולים ברגעים שלא ציפינו להם. משל הזיכרון הזה שהפך לשיר.
תודה נעמה היקרה. בריאות ונועם. חג אביבי מאיר ושמח. (פרח).