מרבים בשמחה...או לפחות חלקנו.
השנה הפורים שלי שקט במיוחד.
הבנות מסתובבות עם החברים שלהן.
אני בבית,בחוץ יש הפנינג גדול אבל אין לי שום חשק לצאת אליו.
נסעתי היום לראיון עבודה באוטובוסים וסביבי מלא תחפושות.
הייתי אדיש לגמרי.
אני לא חושב ששכחתי איך שמחים.
אני פשוט לא מרגיש שיש לי מספיק סיבות לשמוח.
וגם אין לי ממש עם מי.
לרוב הבנים שאני אין איזה מעגל חברים.
כשחגגתי ממש פורים זה היה לפעמים עם בנות זוג וזה זה קצת יותר נחמד כי יש עם מי לחלוק את האושר.
כנראה לבד זה פחות מסעיר אותי.
אולי בשנה הבאה סוף סוף יהיה לי פורים קצת אחר.
עם עבודה יציבה,בת זוג אוהבת... מעגל חברים שאני ממילא לעולם לא טורח לטפח אז לא משנה...
האמת היא שהחברה הראשונה שלי באמת היתה חברותית אז היא דאגה לכל מפגשי החברה.
אני פחות בעניין אבל לא מקשה,תמיד זורם ומשתף פעולה.
זוכר את עצמי בגילאי העשרים יושב עם חברים ועושה להם חידונים מוסיקליים.
לא בטוח שיש לי היום סבלנות או מוזה להכין חידונים...
אז כן...כנראה מפלס האושר שלי שמעולם לא היה בשמיים אולי נשחק עוד קצת.
תחשבו כמה אנשים בעולם שלנו יושבים בבית בשקט שלהם עם הבדידות שלהם.
במיוחד בגילאים יותר מבוגרים כשאין איזה מסגרת של כיתה או תנועת נוער.
תרבות הפייסבוק.
סוג של אשליה וירטואלית שיש סביבך הרבה אנשים אבל בפועל.... שלושת רבעי מחברי הפייס שלי לא פגשתי כבר כמה שנים טובות.
לתחזק קשרי חברות...
כנראה שזה פשוט לא מספיק מעניין אותי.
לתחזק זוגיות נשמע לי הרבה יותר הגיוני.
להשקיע באישה שאתה אוהב ובקשר שלהם ואז אתה אפילו לא מרגיש את המאמץ.
אתה אוהב אז תקפוץ לקנות לה את התרופה שהיא צריכה או להביא לה את הבגד שתיקנו בחנות.
אתה אוהב אז אתה פשוט שם לידה ולא חושב יותר מדי כי זה ברור שזה מה שנותן לשניכם יותר אושר.
מזמן לא הייתי במקום הזה ואולי אוכל לחזור לשם כשאתפנה נפשית לבנות ולתחזק מערכת יחסים זוגית.
עד אז כמובן הבדידות שמה אותי במקום אחר לגמרי עם תחושת ריקנות ענקית.
ריקנות מטבעה היא אפילו לא רגש מדכא במיוחד.
אני זוכר את עצמי מיד אחרי הגירושים כשעבר קצת זמן והבנתי שלא בקלות אמצא זוגיות חדשה.
היו לי שנים רבות של עצב אדיר.
היום הפכתי קצת אדיש.
אני יודע שאני רוצה אבל הלב שלי קצת התקשה כנראה מבחוץ אז הבדידות פחות כואבת.
אני רק מקווה שהרגשות החזקים והיכולת לאהוב לפעמים אפילו טוטאלית עוד קיימת בי.
נדמה לי שכן כי הרבה פעמים אני מביט בעיני אישה ומרגיש שבשבילה... באמת הייתי מוכן לקטוף את הירח.
ואין לזה קשר למשיכה או לחיבור פיזי.
זה רגש נטו.
הרצון הזה רק לבהות לתוך עיניה ולהביט בה עוד ועוד ולא לשבוע.
היה לי את זה בעבר.
איזו אהבה טהורה ויפה זו.
מצידי שיגידו עד המחר שהזוגיות הכי מדהימה עם עם המין הכי טוב.
לא בבית ספרי.
אם אני מצליח לשמר את הניצוץ הזה בעיניים שלנו ואת האהבה הטהורה בינינו אני אתפשר על הכל....גם על מין.
שום דבר לא צריך להיות מושלם...רק ההרגשה שאני לא יכול להפסיק להביט בה וכל הזמן רק רוצה לראות שהיא מאושרת ושיהיה לה טוב.
בשבילי זו תמצית האושר.
ביום מן הימים אולי אזכה להזדקן בדיוק עם אישה כזו.
יש לי עוד חלומות אבל אף חלום לא היה שלם בלי ההרגשה הזו בתוך זוגיות טהורה שכזו ולדעת שאתה בדיוק במקום שאתה צריך להיות עם הנשמה היפה והטהורה שהיא בדיוק בדיוק בשבילך לא כי אתם מסכימים על הכל אלא בגלל אותו חוט מסתורי שמדביק אתכם למבט וחיוך וקשר וחיבוק ומשהו נסתר שרק אתם מבינים שמשאיר אתכם יחד על הבסיס של לגרום אחד לשני אושר בלי מאמץ,פשוט מתוך רגש טבעי.
לא חושב שאלה רק מילים יפות.
מדי פעם אני מזהה סביבי זוגות שהקשר ביניהם טהור ויפה ואני יודע שלהם יש את זה.
אלה לא רוב הזוגות. יש המון זוגות שאין לי מושג למה הם עוד ביחד אבל לא מתערב שם.
כשזה טוב אתה רק רוצה שזה ימשיך ולא מספר ומתרץ לעצמך סיפורים.
אז אני מזמין לי פורים כזה לשנה הבאה.
עם עבודה יציבה שתגרום לי אושר ואולי גם בת זוג שארצה לקטוף לה את הירח...ואולי גם היא תרצה לקטוף לי.
אם הייתי דתי הייתי מסיים ב"אמן".
אני אגנוסטיקן אז אצטרך למצוא מילה אחרת.
מאחל לך שתימצא את האחת שלך , שא ברכה.