טליה יקרה שלום רב

כפי שכתבתי לך במכתבי הקודמים, מנסה אני לשחזר בקצה המזלג מחוויותי ביבשת רחוקה זו בדרום אמריקה. לעיתים נראה לי הכל כאגדה רחוקה ובלתי מציאותית, קל היה לי להשתלב, קל היה לי להשתלב בינם, בגלל שפתם שאותה אני דוברת,(ספרד מכורתי השניה) וכבר מחציתי שייכת אליהם. בעיקר משכו את תשומת ליבי המסטיצים האינדיאנים, זה גזע מעניין ואמיץ, זקופים הם כמו עץ, שורשיהם עבותים, פניהם שחומים ותוויהם אמיצים וברורים, (אובייקטים מצויינים לציור ולפיסול) מטפחות קשורות לצווארם, חובשים כובעי קסקט, עובדים בחוות האריסים בשיטה הפיאודלית. זכורני בקר צבעוני אחד, בעלי כנף צבעוניות מזמרות, הרים צבע מדבר, שבילים בצע חמרה, מסביב דקלים וברושים ועצים עירומים, נוף פראי, בקצה השביל ראיתי שיירה של אינדיאנים, זה היה פולקלור צבעוני, בגדיהם מאריגים צבעוניים ורקומים, חובשים היו כובעים רחבי שוליים, מסביב למותניהם אבנטים רחבים עשויים ממטבעות כסף, צבע גופ דמוי אש, עמדתי מלכת מתפעלת ומשתאה. שמו של דון קסטיליו אינו יכול להיעדר מסיפור זה. צנום ושחום, עיניו מרצדות מפה לשם ומשם לפה, הוא מגלגל טבק, מוצץ ויורק, ובקבוקו הנאמן מן הנוזל האדום אינו מש ממנו, בבגדיו הרחבים והארוכים הוא נראה כה קטן ועלוב, אך ראו זה פלא, לפתע כאשר זינק על סוסו הלבן נראה דון כנסיך אביון, בוטח ומחייך כאילו אומר אני מביט עליכם כאן מלמעלה. הוזמנו פעמים רבות לחווה, לאכול אסדו, וכל פעם התבוננתי בקדום זה בסקרנות רבה. כל הוד הפראים מסביב, עם בן אנוש קטן וקדמון זה החזירני אלף שנים אחורנית. בתחילה התבונן הוא בי בחשד רב, אך לאט דובבתיהו, הסבירו לי כי יבין הוא זאת כחיזורי אחריו, ואני לתומי רק רציתי לדעת את חייו. כאשר האסדו היה מוכן, ניגש דון בלאט על אצבעותיו, חתך בסכינו החדה, חתיכת בשר כבש ופרש לפינה., ואז התנפל ברעב עצום על טירפו, באחת הפעמים שאלתי מדוע קסטיליו אינו יושב איתנו, ואז הסבירו לי שאם ירגליהו כבן בית ירצה עוד ועוד. אחד החוואים הסביר לי שאימץ את עוזרו והתנהג אליו כאל בן, והנה באחד הבקרים ספר את עדריו וראה כי חסר, אחרי כמה ימים ספר שוב וראה כי שוב חסר, הבנתי שהאדם שזכה ליחס כה טוב ממני, מעל באמוני, תגידי לי את אפשר להתייחס אליהם כאל שווים? לא רק כאל אנשים אמרתי. המנטליות של אנשים מיבשת רחוקה זו, כל אחד את מעמדו מכיר, ואין מתערבבין בין פועלים לבין אדונים ובין עניים לבין עשירים. אך דון קסטיליו למרות זאת, לאחר הארוחה בעודו מגלגל את סיגרו, התערב ועוד איך, דיבר וגם פיטפט, וראיתי איך פטרונו נעשה אדום כסלק כולו מפעפע. כאשר ליווה אותנו בצאתנו, אמר אינני יודע אני אובד עצות אני מביא אורחים חשובים מבואנוס איירס והלז מתערב בשיחתנו, כל אסדו הוא עושה לי זאת, יש לו חוצפה, ויורק בזעם לשם סיום.