"אחרי עשרות שנים הבנתי שאמנות יכולה לעזור"

צדוק בן דוד, "בין חברים", 2012

פעמים רבות מציגים אותו כאמן בריטי, אבל הפסל צדוק בן דוד, שנולד בתימן ועלה ארצה עם משפחתו בגיל חמישה חודשים, אומר: "אני קודם כל ישראלי". ולמרות שבארבעת העשורים האחרונים, מאז שסולק מהלימודים בבצלאל ועבר ללמוד בלונדון, הוא מתגורר בבירה האנגלית וטס ברחבי העולם בעקבות עבודותיו, הוא מגיע לארץ לפחות ארבע פעמים בשנה, וגם חושב שבסופו של דבר ישוב וישתקע כאן. "אני מבלה פה כמה שיותר, ולא רחוק היום שאחזור", הוא אומר.
 
אתם בוודאי מכירים את עבודותיו של בן דוד (65). למשל, פסל הקוף ההפוך בטיילת בתל אביב, או העץ שבמוזיאון יד ושם. לפני ארבע שנים הוא הצליח לגרום לתורים ארוכים בכניסה למוזיאון תל אביב. 150 אלף מבקרים הגיעו לצפות בתערוכה שלו "טבע האדם", ובמיצב המטלטל "שדה שחור": 20 אלף פרחי נירוסטה קטנים שמצדם האחד שחורים משחור ובצד השני יוצרים שדה צבעוני ועוצר נשימה.
 
במיצב הזה הצלחת ליצור מיצב מוחשי למחשבה פילוסופית שמעסיקה את כולנו: הטוב והרע ששוכנים בתוך כל אחד מאיתנו.

"אחרי עשרות שנים של עבודה, זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שאמנות יכולה לעזור. עד אז חשבתי שאמנות אמורה להיות מטאפורית, שהיא לא פותרת בעיות, אלא שואלת שאלות מזווית אחרת, עמוקה ושונה. אבל פתאום ראיתי שיש אנשים שזה עשה להם משהו, ואפילו שינה את חייהם".

הרמוניה מענגת: כשיידיש וערבית נפגשים

רנה שינפלד: "תנו לי את האפשרות לשכוח צעד" 

"אפשר ליצור בכל מצב. צריך רק לרצות"

"זה לא בידור, אבל זאת אמת"

עשו זאת בעצמכם: הזבל הופך ליצירת אמנות נפלאה

"יש לי דחף להסתכל על דברים בצורה מצחיקה"