"איפה היית כל השנים?"

מימין: דב חידקל, מיכל ואקנין ומשה ראש בביתו של ראש בראשון לציון. צילום: עדי כץ

האם במדינת ישראל הקטנה יכולים שני אחים ללכת לאיבוד זה לזה למשך שבעים שנה? המקרה של משה ראש ודב חידקל מוכיח שכן.

סיפורם של שני האחים למחצה והנתק ביניהם הוא סיפור של העדר הפיקוח והחוקים להגנת הילד בימי טרום הקמת המדינה ואחריה, ובעיקר של בושה, השתקה והסתרת סודות משפחה, שאפיינו את הדורות הקודמים.

פגישתם המחודשת של האחים החלה במייל נרגש, שהגיע לפני כחודשיים למיכל ואקנין, מנהלת פורום חיפוש קרובים במוטק'ה. הפונה היה דב (דבל'ה) חידקל, גמלאי בן 72 מחולון. הוא גולל בפניה את סיפור חייו הסבוך וביקש סיוע באיתור אחיו למחצה מצד אביו. כל שהוא ידע היה שם משפחתו של האח, ראש, ושככל הידוע לו האח מבוגר ממנו. חידקל ידע עוד לומר ששם אביהם המשותף היה זלמן ראש.

ואקנין ערכה בירור בשיטות שצברה כמאתרת קרובים אבודים, וכעבור כמה ימים (לדבריה היה זה מהמקרים הקלים לפיצוח שבהם טיפלה) התקשרה לחידקל. "היא אמרה שלאחי קוראים משה ראש והוא בן 86 וגר בראשון לציון", מספר חידקל בעיניים לחות. "היא נתנה לי את מספר הטלפון שלו ואמרה, 'תתקשר'.

"רעדתי כולי. הייתי צריך לשבת ולשתות כוס מים. ניסיתי להתקשר ולא הצלחתי לשלוח את היד לטלפון. בסופו של דבר עשיתי את זה ופנינה, אשתו של אחי, ענתה. אמרתי לה, 'אני דבל'ה', ואז היא נתנה את השפופרת למשה, שאמר, 'איפה היית לי כל השנים'?"

התכנסנו לפני כמה ימים בדירתם של משה ופנינה ראש בראשון לציון, ביחד עם דב חידקל ורעייתו לילי וכמובן מיכל ואקנין, שאחראית לאיחוד המשפחתי. הדמיון הפיזי בין שני האחים מינורי, אך הם מפגינים את אותם חוש הומור ושנינות. למרות שלא גדלו יחד ונפגשו לראשונה כשהם כבר סבים לנכדים, יש קווים מקבילים בביוגרפיות שלהם, שהם חושפים ומגלים עכשיו בשיחות הארוכות ובמפגשים המשפחתיים התכופים מאז האיחוד.

דב חידקל, יליד תל אביב, בן יחיד לאמו, מעולם לא פגש את אביו הביולוגי, שעזב את אמו ואותו זמן קצר אחרי לידתו. בהיותו בן שנתיים שלחה אותו אמו, שהתקשתה לפרנס אותו מעבודתה במשק בית, לאחיה, חבר קבוצת כנרת. האח, שאיבד את משפחתו בשואה, שמח לקבל לחזקתו את אחיינו הקטן וגידל אותו באהבה.

בגיל שבע, בעקבות ההפצצות בעמק הירדן או משום שמצאה זוגיות חדשה, הוחזר דבל'ה הקטן הביתה, לדירה הקטנה בתל אביב. לעת ערב הגיע הביתה גבר שלא הכיר. "מי זה?", שאל את אמו, "זה אבא שלך", היתה התשובה.

כל השנים האמין דב שהאיש, בן זוגה של אמו, יעקב חידקל, שגידל אותו כבן, הוא אביו. בדיעבד הוא זוכר כיצד חש תמיד שאין ביניהם תקשורת, אין כימיה אמיתית. מי שפיצחה את התעלומה הייתה ברבות השנים חמותו, אמה של אשתו לילי, שטענה שדבל'ה ואביו יעקב אינם נראים כמו אב ובן. חשדה של החמות התאמת כשהגיעה בחברת דב ולילי לביקור אצל אלמנת הדוד (שנהרג מירי ירדני) שאימץ אותו בילדותו בקבוצת כנרת. כשנשאלה ישירות, הודתה הדודה שיעקב חידקל אכן איננו אביו הביולוגי של דב.

משה ראש עם האב, זלמן ראש

את אביו, שהמעיט בביקורים, כמעט שלא ראה לאורך השנים, אך יום אחד, כשהיה בן 16 לערך, לקחה אותו דודתו לתל אביב, לפגוש את אחיו למחצה בן השנתיים, דבל'ה, שנולד לאביו מאשתו החדשה. מהמפגש הוא זוכר רק פעוט בעגלה לבנה ואת שמלתה הלבנה של בתיה, אמו של דבל'ה. גם השם של אחיו נחקק במוחו, "דבל'ה".

 
מאז לא ראה את אחיו ולא שמע אודותיו, עד לפני חודשיים. מהאב המשותף נפרד לפני שזה עזב את הארץ בתחילת שנות השישים. "הוא הבטיח לשמור על קשר", הוא מספר, "אבל מאז לא שמענו ממנו. אחר כך נודע לי שהוא עבד כשוער בבית דירות בניו ג'רזי, שהוא לא התחתן שוב ונפטר בגיל מבוגר".

 
כשבגר, החליט משה לחפש את אחיו הצעיר דבל'ה, אך היה משוכנע ששם משפחתו ראש, ולכן לא הצליח לאתר אותו. "ראיתי שהוא לא מחפש אותי וחששתי שאולי אני לא רצוי על ידיו, אולי כפו עליו לא לראות אותי, אולי הוא בחו"ל, אולי הוא חס וחלילה כבר לא בחיים".

 
באותו יום שבו התבצעה שיחתם הטלפונית הראשונה כבר התייצב דבל'ה בביתו של אחיו שזה עתה מצא, הקרוב כל כך לביתו בחולון, עם אשתו לילי ובתם אורנית. גם הבת הצעירה של בני הזוג ראש נכחה במפגש, והשמחה הייתה גדולה. "נוצרה כימיה בל תתואר", מספר חידקל בהתרגשות. "מהרגע שנכנסתי הרגשתי שכל השנים האלה הפסדתי משפחה חמה. יכולנו לחוות את כל הלידות של הילדים והנכדים ביחד".

 
"לי יש גיסים חדשים", מוסיפה לילי, "ולילדים שלנו בני דודים. נוצרו בזמן הקצר הזה קשרים מאוד חמים". אגב, עבור אחותו הצעירה של משה, שכבר אינה מתפקדת ומאושפזת במוסד סיעודי, הגיע המפגש מאוחר מדי.

 
מיכל ואקנין, שיושבת ומאזינה לסיפוריהם של האחים, לא מצליחה להסתיר את ההתרגשות. "אני כל כך שמחה על הקשר החם שנוצר", היא אומרת, "זה לא תמיד מובן מאליו. יש גם אנשים שמסרבים לפגוש דמויות מהעבר, שלא מוכנים להבליג על משקעים ועל כעסים ישנים. איחוד מוצלח כזה, זה האושר שלי והסיבה לפעילות שלי".

"אם רק הייתי מוצא מישהי כמו מיכל כבר לפני 36 שנה, כשידעתי שאני אכן בנו של זלמן ראש", אומר חידקל לפני שאנחנו נפרדים, "לא היינו מאבדים את כל השנים האלה. אני מכה על חטא ששנינו לא עשינו את זה קודם".

עוד על פורום חיפוש קרובים:

אף פעם לא שכחתי אותה

נפגשו שוב במוטק'ה

מחפשים חבר או בן משפחה שהקשר איתו נותק? לפורום חיפוש קרובים: לחצו