"אני מרגיש נוח להיות גאה"

יחזקאל (איזי) ריימונד, 81 מתל אביב, לשעבר מורה ומחנך, רווק בלי ילדים. "בזמני לא ידענו שאפשר לעשות ילדים בלי להתחתן ובלי בת זוג, ואני לא התקרבתי לנשים".

איתי בתמונה: "אושרי אלימלך, חניך שלי בקבוצת 'קשת הזהב', מועדון פעילות לבני גילי מקהילת הלהט"ב. המרכז הגאה ועיריית תל אביב החלו בפרויקט חדש שנקרא 'מעבר לקשת', במסגרתו המבוגרים נפגשים עם צעירים, ואני נפגש עם אושרי, בן 26. אנחנו יוצאים לארוחות, הולכים להצגות יחד. זה נפלא, הפכנו לחברים של ממש".

על תהליך היציאה מהארון: "בערך בגיל 9 הבנתי שאני נמשך לבנים. כששיחקנו כילדים 'תראי לי את שלך ואני אראה לך את שלי'. ממש לא עניין אותי מה יש לבנות להראות. אז חשבתי שאני היחיד בעולם, לא ידעתי שיש לזה שם. כשהגעתי לאנגליה הבנתי שיש ברים ודיסקוטקים ייעודיים, שם, בגיל 28, פגשתי את הבחור הראשון שהייתי איתו.

"כשהייתי בסמינר למורים דתיים בארץ פגשתי בחורה נחמדה. טיילנו, הלכנו לסרטים יחד, אבל זה הכל. לא הבנתי מה אני עושה שם. לא יכולתי להמשיך להשלות אותה, אז אמרתי לה: 'את לפעמים עוצרת כי יש איזה תמונה של שחקן יפה? גם אני'. היא קצת נעלבה, לא חושב שבדיוק הבינה, היא כבר הציגה אותי להוריה וכולם חשבו שאנחנו זוג. ואז נפל לי האסימון".

איך הגיבה המשפחה והסביבה הקרובה ליציאה מהארון? "אף פעם לא ממש יצאתי, אבל בכל זאת הגעתי לגיל 70 ולא התחתנתי, אז מניח שהבינו. לא דיברנו על זה. הזמנתי את אחי ומשפחתו להצגה של התיאטרון הקהילתי של קשת הזהב. אנחנו מאד קרובים, אבל מעולם לא דיברנו על הזהות המינית שלי. גם אחרי שהגיעו להצגה לא היה על כך דיון. האחיינים שלי מאנגליה הם אלה שהוציאו אותי מהארון בפני המשפחה באנגליה. האחיין שלי הציע לי לפתוח בלוג, שם כתבתי שאני גיי.

"החברים כמובן ידעו הרבה לפני גיל 70, רוב החברים שלי היו גייז, אבל מעולם לא חייתי עם מישהו בזוגיות משפחתית. הייתה לי זוגיות ארוכה אבל לא גרנו ביחד. כיום הוא חי בלונדון ואנחנו ידידים, מבקרים אחד את השני".

 "סיימנו לעשות חשבונות". איזי ריימונד ואושרי החניך, צילום: רענן כהן

מה ההבדל בין להיות הומוסקסואל אז והיום? "פעם הייתי יוצא לפאבים ולדיסקוטקים ופוגש אנשים, היום אני הרבה יותר מבוגר. עדיין נמשך לאנשים צעירים, אבל פחות מוצא צעירים שימשכו אלי. הגעתי לגיל שאני נפרד מהסקס. השינוי העיקרי מבחינת התחושה הוא שכמובן עכשיו החברה הרבה יותר פתוחה לנושא. אני מרגיש נוח להיות גאה".

מה חסר לך כקהילה גאה בגיל השלישי? "מלבד סקס? חסר לי מקום אחד שבו כולם יכולים להיפגש. כשאני מגיע למרכז 'קשת הזהב' יש חדר לבנות וחדר לבנים, חדר למבוגרים וחדר לצעירים. כל אחד עם הפינה שלו ועם הפעילות שלו, אין מקום שבו נפגשים כולם. דיברנו כמה פעמים על הנושא אבל עדיין לא הצלחנו לעשות את זה". 

ומה היתרון הגדול בלהיות מחוץ לארון בגיל מבוגר? "סיימנו לעשות חשבונות. אף אחד כבר לא דואג או מפחד שיצביעו עלינו ברחוב, שישמעו אותנו מדברים. אני צוחק לפעמים על אושרי, שאנחנו הולכים ברחוב ואולי יש אנשים שחושבים שאנחנו זוג. אבל לא אכפת לנו, אנחנו לא שותקים ולא הולכים בצידי המדרכה".

יש לך מסר לאנשים שמתמודדים עם בעיות דומות? "אני לא חושב שצריך להכריח אנשים לצאת מהארון, אבל אני יכול להגיד שאם יוצאים, ללא ספק מרגישים טוב יותר וטבעי יותר עם החיים. יש לנו מרכז גאה ומועדון נפלא ואני מזמין את כל האנשים המבוגרים לבוא לשם. אתם יכולים להגיע באנונימיות, אבל בואו לקבוצה. אל תהיו לבד. אנחנו פה, ונקבל אתכם בשמחה".

מוטו לחיים: "הייתה פעם חברת כנסת שאמרה שהומואים מתאבדים בגיל 40. המוטו שלי הוא שיש חיים אחרי גיל 40. נכון שבגיל מסוים אתה מתחיל להרגיש שקוף, אבל זה נכון לגבי כל הג'נדרים. ואני אומר היי, 80 זה ה-60 החדש". 

לפרויקט גאווה 2017 - גילאי 60+ של מוטק'ה  

היכרויות במוטק'ה: בימים הקרובים תיפתח אפשרות לחברים ולחברות באתר לחפש בני זוג מאותו מין למטרות רומנטיות.