"אריק היה אדם שכולו אהבה"

בשנים האחרונות לחייו הוא התכנס פנימה ואהב להיות בבית, עם התה והלימון והספרים הישנים, אבל אריק איינשטיין - הזמר, השחקן והיוצר הענק בעל הקסם והכריזמה הכובשת - היה ונשאר דמות מסקרנת ואייקון ישראלי. 

לרגל ארבע שנים למותו יזמה עמותת אמני ישראל תערוכה לזכרו, "עטור מצחו", שתוצג בגלריה של "גן העיר" בתל אביב בין התאריכים 9-17 בינואר. התערוכה כוללת עבודות ציור, פיסול והדפס שיצרו 20 אמנים ישראלים בדמותו של הזמר והיוצר האהוב, לצד קולאז' של צילומים נדירים של איינשטיין מתחנות חייו.

עבודה של האמן דורון סלומון, המציגה את אריק איינשטיין עם שלום חנוך, מתוך התערוכה. צילום: באדיבות עמותת אמני ישראל

"אריק איינשטיין הוא אישיות שהשפיעה ושעדיין נוגעת בחיים של כולנו", אומרת אוצרת התערוכה, שירי מאיר. "זה אדם שלא תמצא מישהו שלא אהב ושלא מתרפק על זכרו. יש קונצנזוס מלא לגביו, שזה די נדיר במדינה המאוד משוסעת ולא מפרגנת שלנו. הוא היה הפסקול של הישראליות. יש לי בן דוד שהייתי מאוד קרובה אליו וחזר בתשובה. השירים האהובים של אריק, שהמשכנו להאזין להם ביחד, היו הדבר היחיד שחיבר בינינו, גם כשהוא התרחק מכל בחינה אחרת".

לדברי מאיר, היה זה רק טבעי להציג את התערוכה בעיר תל אביב. "אריק היה דמות תל אביבית. הוא נולד בעיר וחי בה כל חייו, תל אביב היא חלק בלתי נפרד ממנו".

 עבודה של האמנית קרן סייג, מתוך התערוכה. צילום: באדיבות עמותת אמני ישראל

בין האמנים המציגים: מי שהייתה התינוקת של איינשטיין בסרט "מציצים"

העבודה שיצרה מרב הניג, מי שהייתה התינוקת בסרט "מציצים", בהשראת הסרט. צילום: באדיבות עמותת אמני ישראל

בחלל התצוגה קופצת דמותו של איינשטיין מכל פינה. "כל עבודה מציגה אותו מנקודת מבט אישית ואחרת", מסבירה מאיר. "יש בין האמנים המשתתפים גם כאלה שהיה להם קשר אישי אליו. יעל רביב, למשל, שאריק ליווה אותה ואת בתה האוטיסטית במשך תקופה, או מרב הניג, שהייתה התינוקת שמצולמת ב'מציצים'. אמנים אחרים מספרים, שבלילה שהוא נפטר הם פשוט קמו ויצרו, מתוך רצון להנציח".

לאוסף הצילומים הנדירים מחייו של איינשטיין, שחלקם לא נחשפו עד כה ומוצגים בתערוכה לראשונה, אחראי אסף ברוש, אספן תקליטי ויניל ושאר פריטי נוסטלגיה מוזיקליים. "לא אשכח את היום ששמעתי לראשונה כילד את 'החלונות הגבוהים'", מספר ברוש, 58, המגדיר את עצמו "חולה מוזיקה" ובעבר עבד כמנהל אמנים, בין השאר גם עם מיקי גבריאלוב, שותפו ליצירה של איינשטיין. "כבר אז היה ברור שאריק הוא זמר גדול. הוא עשה כאן מהפכה, הוא המייסד של הרוק הישראלי".

היה אוהד מושבע של הפועל ת"א. עבודה של האמן צבי אורגד, "פסק זמן", מתוך התערוכה, צילום באדיבות עמותת אמני ישראל

בגיל 11 ברוש כבר צפה באיינשטיין מופיע בצוותא עם להקת "הצ'רצ'ילים", ומאז, לדבריו, הלך איתו לאורך כל הדרך. "אריק בשבילי זה לא רק זמר", הוא אומר בהתרגשות, "זה היה חבר. אמנם אף פעם לא פגשתי אותו אישית, אבל הוא ליווה אותי תמיד, אי אפשר להסביר דברים כאלה. פעם חשבתי שאני חריג, אבל הבנתי שיש עוד רבים כמוני". 

כנער החל ברוש לאסוף צילומים של איינשטיין. חלקם פורסמו בעיתונים, אחרים השיג בדרכים שונות ("אספן לא מגלה את מקורותיו"). "יש בהם צילומים נדירים שרובם טרם נראו", הוא אומר. "צילומים מהילדות שלו, מהופעות, מאחורי הקלעים".

בין העבודות המוצגות: פסל של אריק בגודל טבעי, צופה במשחק כדורגל

 האמן ויטוריו לוקמיש לצד הפסל שיצר בדמותו של איינשטיין. צילום: יוסף אלון

האמן ויטוריו לוקמיש מציג בתערוכה שתי עבודות שיצר לזכר איינשטיין. האחת היא פסל בגודל טבעי, עשוי אבן מצופה ברונזה, של איינשטיין היושב וצופה במשחק כדורגל כפי שאהב. עם סיום התערוכה לוקמיש מתכנן להציב את הפסל במקום הקבוע של אריק באצטדיון בלומפילד, ממנו היה צופה מדי שבת במשחקי כדורגל.

"חיפשתי את הנקודה שבה הוא מתחבר לי להשראה", מספר לוקמיש בן ה-65, אמן רב תחומי המתגורר בגבעתיים ויוצר בהשראת נושאים יהודים וישראלים. "לפסל אותו כשהוא שר זה לא אני. מכיוון שאריק היה חובב כדורגל וספורט בכלל, והיה אדם מאוד חברותי וחברתי, החלטתי להנציח אותו יושב וצופה במשחק בטריבונה, שבה נהג לשבת עם החברים. אני מאמין שזה המקום שהוא היה רוצה להיות בו תמיד".

הפסל בגודל הטבעי בדמותו של אריק איינשטיין צופה במשחק כדורגל, שיצר ויטוריו לוקמיש. צילום: באדיבות עמותת אמני ישראל

מה מחבר אותך לאריק איינשטיין?

"מה זאת אומרת? אריק הוא חלק בלתי נפרד מהישראליות. אין אחד שיגיד שלא גדל עליו. הוא היה השראה לכולנו וללא ספק מנפילי הדור. בארצות אחרות הנציחו את הנפילים שלהם בפסלים, כדי לשמר את ההשראה שלהם בקיימות. אצלנו ביהדות הפסל הוא אסור ולכן אנחנו מסתפקים ב'זכרו לברכה', אבל אני חושב שאנשים ברמה של אריק צריך להנציח גם בדרך שיש לה אחיזה ממשית.

"זכיתי לראות הופעה שלו בשנות ה-70, לפני שהוא הפסיק להופיע. באופן אישי, מה שלקחתי ממנו זו המעלה הכי גדולה שלו - הצניעות, שהיא אחד הערכים היותר קשים לקיום. הוא הצליח להיות צנוע, אבל בנונשלנטיות האופיינית לו".

 עבודה של האמנית הילה דאבי, מתוך התערוכה. צילום: באדיבות עמותת אמני ישראל

העבודה השנייה שיציג לוקמיש בתערוכה היא פסל של לב עשוי ברזל, שחץ נורה לעורקו הראשי ועליו הכיתוב "אני ואתה נשנה את העולם". "אריק מת ממפרצת באבי העורקים", מסביר לוקמיש את הבחירה. "עולם הרגשות שלנו ברמה הפיזית נמצא בכל הגוף, אבל האהבה נמצאת באבי העורקים, כי שם זורם הכי הרבה דם.

"איינשטיין היה אדם שכולו אהבה, אבל קופידון, אל האהבה, מחייה וגם הורג. חץ האהבה שנתקע באבי העורקים בפסל שיצרתי, מסמל עבורי את האכזבה של אריק ממה שהוא חלם ולא הצליח לממש: לשנות את העולם". 

 [#middleBanner] 

"לאמן המבוגר לא עוזר שקוראים על שמו רחוב"

הכינותי מראש: נפרדים מבתיה עוזיאל

שיר חדש, 9 תחנות: חייו של יוסי בנאי

קובי אשרת: "המוזיקה היום תעשייתית, הכל אינסטנט"

להגשים חלום: קריירה מוזיקלית בגיל 70

רוק סטארס: הכוכבים של שנות השישים 

שירים עד כאן: ניתנה לנו דקה

הצטרפו לקהילת הפנאי והתרבות של מוטק'ה