חזרה להחיים הטובים

"אשמח להקליט דואט עם סטיבי וונדר"

לאה שבת חוגגת 30 שנות יצירה במופע חדש, ומדברת על הפחד להזדקן, החלומות, האמהות המאוחרת וגם על הקרבה לדת. ראיון
מאת שרי שיין 03/03/19
'תמיד היתה בי שמחה אבל היום אני יותר אופטימית'. לאה שבת, צילום: משה נחומוביץ

 

 

 

פעם, מזמן, לפני 35 שנה בערך, כשהייתי עיתונאית מתחילה בעיתון אלמותי בשם "חדשות", הייתה שם מרכזנית מתוקה ומתולתלת בשם לאה שבת. כבר אז הייתה מוזיקאית, אבל רוב האנשים עדיין לא ידעו את זה. "אנשים בעיתון מאד עזרו לי", היא מספרת בראיון למוטק'ה, "הקלטתי את השיר 'לא זוכרת איזה חורף' והעורכת ליאת תימור הציעה לי לתת את השיר לגל אוחובסקי. אמרתי שאני מתביישת והיא פשוט העבירה לו. הוא לא הפסיק להשמיע אותו בתוכנית הרדיו שלו 'ציפורי לילה'".  

 

כל השאר, כמו שאומרים, היסטוריה. בסוף אותה שנה התפרסם השיר "בגלל הרוח", שהלחינה לאחיה שלומי שבת על פי מילים של מיכה שטרית. שבת (61) לא הפסיקה לכתוב לעצמה ולאחרים. לדבר איתה זה כמו לדבר עם חברה קרובה, ולא בגלל שדרכינו הצטלבו לפני עשרות שנים, אלא בגללה. היא פתוחה, חמה, מכניסה פנימה בפשטות, בהמון הומור. ויותר מהכל - לאה שבת היא פשוט אחת היוצרות הנפלאות במחוזותינו עם שירים אהובים כמו "תמיד יחכו לך", "חתיכת שמיים", "רק החיים",  "אתה הולך לישון מוקדם", "השיר שיביא לך אהבה", "להתראות מותק", "חלום צועני", "אברהם". כל אלה ועוד רבים נוספים יככבו במופע החדש שלה, "חוגגת 30 שנות יצירה".  

 

בהופעה הראשונה התארחו אריק סיני ואיה כורם. ההופעה הקרובה תתקיים ב-9.3 באלמא, זיכרון יעקב, שם לא יהיו אורחים, אבל לזאפה הרצליה בהמשך כבר יגיעו ריקי גל ואריק סיני.  

 

מה קורה בין השירים?

"בין לבין אנחנו רוקדים בלט" (צוחקת). "אני מאד ספונטנית, זה תמיד משתנה, וככה יוצא קסם. אני מספרת גם על תהליך העבודה של חלק מהשירים. למשל השיר 'לא זוכרת איזה חורף' - לא הייתה לי חברת תקליטים, הכל היה עבודת יד. קוזו מ'החברים של נטאשה' עשה לי את העטיפה, חברה צילמה, הדבקתי בעצמי את העטיפה. כשחזרתי הביתה עם התקליטים המוכנים הנחתי אחד בהתרגשות על הפטפון, ואני שומעת חריקות. הנחתי עוד תקליט, שוב חריקות. ואז מישהו הסב את תשומת ליבי שהמחט פשוט עקומה. כמעט קיבלתי התקף לב. נסעתי באוטובוס לתחנות רדיו עם התקליטים. אני זוכרת שחיכיתי בגלי צה"ל ליואב קוטנר שעתיים שיגיע".

 

 

בית מוזיקלי ואבא רקדן ריקודי בטן

 

 בבית שמעו הרבה מוזיקה טורקית, יוונית וערבית. לאה שבת, צילום: בן כהן

 

 

איך היה לשמוע את השיר בפעם ראשונה ברדיו?

"אין לי מילה אחת שיכולה לתאר את ההתרגשות. שיא. שיא".

 

חגיגות 30 שנות קריירה, יש תחושה של סיכום בהופעות מהסוג הזה לא?

"אני דווקא לא מרגישה את זה. הדגש שלי הוא על המילה חגיגה. יש הרבה תנועה ואנרגיות באוויר, אני חוגגת 30 שנה אבל בעצם זה הרבה יותר. מאז שהשיר הראשון יצא לרדיו עברו 32 שנה, ואני כבר מודיעה שאני אחגוג גם 35 שנה. כל דבר שיכול לעורר את האנשים ולגרום להם לבוא. 30 שנה נותן מקום לכבוד והערכה. בכל זאת, שלושה עשורים".  

 

מתי הייתה הפגישה הראשונה שלך עם המוזיקה?

"אני חושבת שבכיתה ו' החזקתי פעם ראשונה גיטרה, והתחלתי ללמד את עצמי לנגן. הבנתי שמוזיקה זה אני. מאז לא הפסקתי, התחלתי להלחין ואז הגיעו המילים. שרתי בעיקר לעצמי, קצת לחברות, קצת עם אחי שלומי ואחי הגדול משה ז"ל, הוא נפטר לפני שנתיים. אני מדברת עליו כאילו הוא חי, לא קולטת עדיין שהוא איננו. הוא היה שותף מלא לכתיבה שלי למרות שלא עסק בזה.

 

"זה היה בית ששמעו בו הרבה מוזיקה טורקית, מוזיקה יוונית וערבית, בסדר הזה. אבא שלי ז"ל מאד אהב מוזיקה. לא תאמיני, הוא היה רקדן ריקודי בטן. אלוף עולם. כל חתונה ובר מצווה הוא ואחותו היו רוקדים בצוות. אז היה את העניין הזה שמדביקים כסף על המצח תוך כדי ריקוד. הם היו מסיימים את הריקודים עם כמה שטרות. אני התחברתי יותר למוזיקה היוונית אבל שמעתי את המוזיקה שלי: ארתה פרנקלין, גלדיס נייט, מייקל ג'קסון, ברברה סטרייסנד,  ג'יימס טיילור, פול סיימון, גיליתי את המוזיקה הברזילאית. גם מאד אהבתי מוזיקה מסרטים כמו 'גבירתי הנאווה', 'צלילי המוזיקה', שנסונים צרפתיים, בכל מוזיקה מצאתי את עצמי".

 

 

"אריק איינשטיין התגלה כאדם מאד שובב"

 

לא מרגישה צורך להוציא דיסקים. שבת, צילום: אבשלום ששוני

 

 

למרות שהתחברה למוזיקליות שבה בגיל מאד צעיר, שבת לא עשתה את המסלול הקבוע של להקה צבאית ובצבא הייתה דווקא מש"קית קישור. "עלה בדעתי ללכת לכיוון של להקה צבאית", היא אומרת, "אבל לא הייתי בטוחה שזה מתאים לי. לא כל כך זוכרת למה לא ניסיתי בסוף, אבל הדרך שלי הייתה הדרך שלי". ב- 1990 יצא תקליט הבכורה שלה, "חום שאתה מחפש", בעיבודו ובהפקתו של ארקדי דוכין שגם שר קולות, גם ניגן וגם היה בן זוגה באותה תקופה. רוב השירים כמו כל אלבומיה היו שלה - מילים ולחן. היא כתבה שירים לאמנים רבים כמו אפרים שמיר, גלי עטרי, נורית גלרון, קורין אלאל, ריטה, אחיה שלומי שבת כמובן, וגם לאריק איינשטיין ז"ל.

 

"שם טוב לוי קרא לי ב-96' להלחין לאלבום 'לקחת חזרה' שהוא הפיק מוזיקלית את שיר 'המשתה' של אלתרמן", היא נזכרת. "עבדנו על השיר ואריק התגלה כאדם מאד שובב, שמחפש כל הזמן לעשות מעשי קונדס. פעם, כשהתארחתי בתוכנית 'לילה גוב' אצל גידי גוב, פתאום אריק הגיע לאולפן. הוא ידע שאני מצלמת שם ובא להגיד שלום". ב-2001 הגשימה חלום והתארחה בהופעה של "מרסדס סוסה" בהיכל התרבות בתל אביב, יחד ביצעו את שירה של סוסה "como la cigarra".

 

שמונה אלבומים הוציאה שבת עד היום. פסקי הזמן בין אלבומיה הולכים ומתארכים. כמעט שבע שנים עברו עד האחרון, "לגדול לצידך", שיצא ב-2015. בשנתיים האחרונות הוציאה שישה סינגלים לרדיו. "אני לא בטוחה שהם יהיו בסופו של דבר אלבום", היא אומרת, "זה הרבה עבודה והרבה השקעה לעשות דיסק. גם הכל מאד השתנה, אני לא מרגישה צורך. לא הרבה אנשים כבר קונים דיסקים פיזית". על עטיפת האלבום "לגדול לצידך" מופיע צילום צדודית של שבת מול בתה, דנה חן, המושיטה אליה ידיים. את דנה אימצה שבת ב-2003 כשהייתה בת 46. "חשבתי בהתחלה לקרוא לה חן ואחר כך השתנתה דעתי. בגלל שהספקתי להשתמש קצת בשם הזה שמרתי אותו", היא אומרת, "אבל השם הוא דנה".  

 

 

"במבט לאחור הייתי מאמצת עוד שני ילדים"

 

 לאה שבת, "חתיכת שמיים", מתוך שידור חי באולפן גלגל"צ, לקוח מיוטיוב

 

 

הצורך שלך להיות אימא הגיע מאוחר.

"איך אני אגיד את זה, אני אדבר בפשטות: המוח שלי ריחף לו. האמהות הייתה מודחקת, ואז החברות החוצפניות שלי התחילו ללדת, פה ושם אימצו. ראיתי איך שהילדים הופכים להם את החיים. רציתי גם. עמדתי מול המראה, עשיתי פרצוף רציני ושאלתי את עצמי אם אני רוצה להיות אימא. התשובה הייתה כן, ועשיתי את זה. לא יכולתי אז להיכנס להריון. נסעתי פעמיים לאומסק שבסיביר כדי לאמץ, תהליך בירוקרטי לא קל. המון ניירת, חתימות, חקירות, ועדות ועוד ועדות. רצו להיות בטוחים שאני מסוגלת להיות אימא. ואז קיבלתי את דנה לידיים. היא הייתה קטנטנה, לאט לאט הרגשות הוצפו". 

לא היו פחדים?

"היום במבט לאחור הייתי מאמצת עוד שני ילדים. כמובן שהיה פחד. 'מה אעשה, אני לא יודעת כלום', אבל זה מגיע. פוחדת ועושה, פוחדת ועושה. לאט לאט את לומדת. לפעמים זה היה לא פשוט, לא קל, לפעמים גם פשוט וגם קל, ומקסים זה תמיד היה. ההורים שלי והחברות שלי היו קבוצת התמיכה שלי אבל בעיקר הייתי בזה לבד. מהר מאד עברנו לגור בהוד השרון, אני דנה והכלב.

 

"אני באה משכונה ביהוד, עברתי לגור בשכונה, ולאט לאט התחלתי להכיר אנשים. יום אחד ירדתי עם דנה ואישה שלא הכרנו עברה. דנה הושיטה ידיים לחבק אותה. התחלנו לדבר, התברר שהיא עוזרת גננת ושיש לה חמישה ילדים. היא הפכה לבייביסיטר של דנה. אחר כך הכרתי את האמהות בגן, אני אדם מאד חברותי, ולאט לאט נוצרה סביבי רשת חברתית. דנה היום בת 16. גיל ההתבגרות, את יודעת. אנחנו חברות ממש טובות, שרות ביחד. היא אוהבת לשיר, אבל היא עדיין לא יודעת מה היא רוצה להיות. תודה לאל, הכל נהדר".

 

 

"יהדות זה כלים לחיים"

 

 "היהדות עוזרת לי להיות שמחה". שבת, צילום: משה נחומוביץ

 

 

בואי נדבר קצת על האל, התקרבתם בשנים האחרונות.

"בטח, בואי נכניס אותו לשיחה. התחלתי ללמוד את רבי נחמן לפני תשע שנים ואהבתי את מה שהוא אומר. יש המון חוכמה, אנושיות ורוך. נמשכתי לזה, לסבלנות הזאת. היום אני שומרת שבת. לא נוסעת, לא מדליקה אש, הטלפון סגור. שקט. מאד אוהבת את זה. בימי שישי אני מארחת או מתארחת, בדרך כלל מארחת כי אני אוהבת שדנה איתי. בזכותה התחלתי לארח. רציתי שהבית יהיה פתוח למענה. היא נתנה לי את האומץ והביטחון לארח, לבשל. פעם זה היה מלחיץ אותי. בשבת אני הולכת לבית כנסת, קוראת תהילים. יוצאת מהלחץ ומהריצות של כל השבוע. זה שקט נפלא, יהדות זה כלים לחיים. זה עוזר לי להיות שמחה, לראות את הטוב בכל דבר. מביא איזה רוחב לב ונשימה עמוקה".

 

מה עם אהבה?

"הייתה לי זוגיות אחרי הרבה זמן שלא הייתה לי. אבל זה לא המשיך".  

 

יש מפגשים אישיים עם הקהל?

"מדי פעם. יש לי שיר ב'חמניות מול השמש' בשם 'היא מתה לבכות'. – 'היא מתה לבכות מהבשורה שהגיעה/ היא מתה לבכות בגלל הקול שהודיע/ היא מתה לבכות/ היא חלמה את זה לפני שאמרו לה/ היא שמעה את זה לפני שסיפרו לה.../ כתבתי אותו אחרי ששמעתי תוכנית עם אמהות שכולות שסיפרו את הסיפור שלהן. פנתה אלי אישה מקיבוץ בצפון שהבן שלה נפטר וסיפרה שהשיר הזה מטלטל אותה, והיא שומעת אותו הרבה. הזמנתי אותה להופעה. ראיתי בקהל מישהי שלא מחייכת, חשבתי שזאת היא וצדקתי. נוצר בינינו קשר שנמשך לאורך כמה שנים". 

 

 

הרבה יותר אופטימית

[#middleBanner] 

משהו קרה במשך השנים להלך רוח שלך? את אופטימית יותר?

"הרבה יותר אופטימית. תמיד הייתה בי שמחה, למדתי שהשמחה היא דבר שמזמנים, שעובדים בשבילה. יש שמחה זמנית, אוכל טוב, סרט, אבל יש שמחה שהיא יותר יציבה, קיומית. ללמוד לראות את הטוב. כשהייתי צעירה לא ידעתי שאפשר ללמוד את השמחה, לקבל את זה שלא הכל נפתח. גם את זה לומדים. אני מחכה לנסתרות, לכל הדברים שעוד לא קרו".

 

יש לך פחד מההזדקנות?

"יש לי פחד ממה שקורה שם בהזדקנות. אימא שלי בבית אבות ואני רואה את כל מה שקורה שם. יש לי נשמה של תינוק אבל הגוף, איך אומרים, מתחיל להבין. יחסית אני בסדר פיזית, אבל פה ושם. הפחדים שלי הם בדרך כלל מההווה ולא מהעתיד. אין לי פחד מבדידות או פחד כלכלי. אם את רוצה להישאר בשמחה, את לא יכולה לחשוב על העתיד".

 

מה החלום?

"אישית להיות חופשייה ואמיצה ללא פחד. מבחינת קריירה הייתי רוצה למלא את היכל נוקיה, היכל התרבות וקיסריה. היכל התרבות אמרתי? מתאים לי הרבה קהל. אני אינטימית כשיש 50 איש וכשיש 3,000 איש. כך או כך אני אתן את הלב. אני לוקחת את הזמן, רוצה להוציא סינגל נפלא, שאהיה כמה שיותר שלמה עם מה שיצא. שיושמע הרבה ברדיו. ואשמח להקליט דואט עם סטיבי וונדר".

 

 

רבקה זהר: "אני לא מרגישה את הגיל"

אילן דר: ושמישהו ינסה לעצור אותו

אביבה אבידן: "לא מפרגנים לדור הוותיק שירים חדשים"

שלומית אהרון: החיים לא נגמרים בגיל השלישי

"אל תקראו למופע הזה נוסטלגי"

"המוזיקה שאני יוצר היא מסע רוחני"

 

 

הצטרפו לקהילת הפנאי והתרבות של מוטק'ה

  

0  תגובות 0 אהבו


קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עוד בהחיים הטובים

תערוכת צילום חדשה עושה כבוד לספורט הישראלי
מיקי ברקוביץ' קופץ על הסל וקורע את החוט האחרון שלו, מראדונה כמעט עף באוויר עם הכדורגל, אייל ברקוביץ' ויוסי...
לקריאת הכתבה
ערב שירה בין דורי: כשמשוררים צעירים ומבוגרים נפגשים
ספרו לחברים חובבי השירה: ערב שירה בין דורי מיוחד במינו ייערך הערב (שני) בבית אריאלה בתל אביב. ולמה מיוחד? כי...
לקריאת הכתבה
הסופרת והמשוררת דתיה בן דור בתערוכת צילומים
כבר דורות אחדים ששמה של דתיה בן דור מוכר בכל בית בישראל. היוצרת בת ה-75 חתומה על נכסי צאן ברזל ישראליים...
לקריאת הכתבה
למעלה
חזרה